חשד לרשלנות רפואית חוזרת ונשנית לאורך 9 שנים!

האבחון המאוחר גרם לנזקים בלתי הפיכים לגבר בן 23 – לרבות נזק נוירולוגי וירידה חדה בשמיעה בשתי האוזניים ∙ חוות דעת מומחה שצורפה לתביעה שהגיש עו”ד איאד מטאנס: “פענוח נכון של ה- CT ראש  היה מאפשר גילוי הפגם בשלב מוקדם יותר, תיקונו דבר שהיה חוסך מהצעיר את הנכות הרפואית הקשה “

רשלנות רפואית שמובילה לאבחון שגוי היא תופעה לא נדירה, למרבה הצער, אבל גם כך המקרה של מ’, גבר בן 23, הוא ללא ספק חריג: לאורך 9 שנים הוא הגיע שוב ושוב לבית חולים כשהוא סובל מכאבי ראש, חום גבוה, הקאות, נימול בפלג הגוף השמאלי וחולשה כללית. רק בפעם החמישית זוהתה הסיבה לכך – וכתוצאה מהאיחור החמור באבחון, סובל מ’ עד היום מנזקים בלתי הפיכים.

הפנייה הראשונה למיון התרחשה כשמ’ היה בן 13. צוות בית החולים אבחן אצלו מנינגיטיס (דלקת קרום המוח), ולאחר אשפוז של כשבוע הוא שוחרר לביתו. בגיל 17.5 הובהל באמבולנס לבית החולים, וגם במקרה הזה האבחנה הייתה מנינגיטיס. במהלך אשפוז של כ-10 ימים הוא עבר בדיקות CT ו-MRI, אבל הפענוח שלל פגם מבני בעצמות הגולגולת !! כעבור 3 חודשים הגיע מ’ שוב לבית החולים, ושוב האבחנה הייתה מנינגיטיס ולא ידעו ו/או לא חקרו מה הסיבה לדלקות החוזרות.

האשפוז הרביעי והאשפוז החמישי התרחשו בשנת 2020. לאחריהם החליט מ’ לפנות לבית חולים אחר על-מנת לקבל חוות דעת נוספת. רק ביולי 2021, תשע שנים (!) מאז האשפוז הראשון, נמצאה הסיבה לבעיות מהן סבל מ’: חסר בטגמנטום (האזור המרכזי בגזע המוח) וכתוצאה מכך דלף CSF (נוזל המוח והשדרה). חודש וחצי לאחר מכן עבר מ’ ניתוח שבמהלכו אותר סדק בטגמנטום ומיד נאטם באמצעות דבק ביולוגי ושומן.

“הרופאים לא ראו דחיפות במציאת הגורם לתחלואה החוזרת והקשה”

האבחון המאוחר מאוד הותיר כאמור אצל מ’ נזקים בלתי הפיכים, הכוללים בין השאר ירידה משמעותית בשמיעה, טנטון, רעש מתמיד באוזן שמאל, חולשה של הגפיים וסחרחורות. בנוסף סובל מ’ מעצבנות, כאבים המחייבים נטילת תרופות מרובות, ירידה בדימוי העצמי, רתיעה מפני טיפולים רפואיים וסבל נפשי ניכר. על-מנת לתבוע את הפיצוי המגיע לו, הוא פנה לעורך הדין איאד מטאנס, מומחה לרשלנות רפואית ודיני נזיקין.

עוה”ד מטאנס ערך כתב תביעה וצירף חוות דעת של פרופ’ זיו גיל, מומחה לרפואת אא”ג וניתוחי ראש וצוואר. פרופ’ גיל בחן בקפידה את ממצאי כל הבדיקות שנערכו למ’ במהלך האשפוזים השונים, וקבע כי “לכל אורך הדרך היה ממצא אחד עקבי: הצללה באזור המסטואיד משמאל. אף על פי שבמשך שנים עמד בפני הרופאים ממצא ברור זה, אף אחד מהם לא חשד כי מדובר בפגם בעצם ודלף של CSF ולא בחן אפשרות זאת”.

פרופ’ גיל הדגיש בחוות דעתו כי הרופאים שגו גם בכך שלא הפנו את מ’ למחלקה המתמחה בתיקוני דלף או למחלקה נוירוכירורגית, וכי “למרות שהיה ברור כי האירועים החוזרים של דלקת קרום המוח מסכנים את התובע ופוגעים בבריאותו באופן בלתי הפיך, הרופאים לא ראו דחיפות במציאת הגורם לתחלואה החוזרת והקשה”.

לסיכום הבהיר פרופ’ גיל כי “השיהוי בטיפול הפחית בצורה משמעותית את הסיכוי לשיפור, ולכן נגרם נזק קבוע לשמיעה ולתפקוד”. את מידת הנזק העריך פרופ’ גיל בנכות קבועה בשיעור 45%. התביעה תידון בבית משפט השלום בחיפה.