האם שדרת עצים בת יותר מ-100 שנה תיכרת עקב קו מטרונית חדש?

בין עכו לבין בוסתן הגליל נטועים אקליפטוסים עתיקים שכבר הפכו לסמל  ∙ חברת נתיבי ישראל מבקשת לכרות אותם על-מנת לסלול נתיב תחבורה ציבורית לעיר ∙ המועצה האזורית מטה אשר, שהשדרה עוברת גם בשטחה, הציעה תוואי חלופי שיאפשר לשמר את העצים ∙ בית המשפט המליץ לשני הצדדים לבחון שוב את כל החלופות

תחבורה ציבורית יעילה היא אינטרס מובהק של כלל אזרחי מדינת ישראל. גם שימור הטבע, ובפרט עצים בעלי חשיבות היסטורית, הוא ערך שיקר לליבו של ציבור רחב. תוכנית להארכת קו המטרונית חושפת את הקונפליקט המובנה בין שני הערכים הנ"ל – והגיעה גם לערכאות משפטיות.

המטרונית, שכעת מחברת את חיפה והקריות, מתוכננת להגיע לעכו ובעתיד גם לנהריה. לצורך סלילת כביש שעליו תנוע המטרונית בדרכה צפונה מבקשת חברת נתיבי ישראל (החברה הלאומית לתשתיות תחבורה) לכרות שדרת אקליפטוסים שכבר הפכה לסמל באזור. חלק מהעצים נמצאים בשטח השיפוט של עכו וחלק בשטחה של המועצה האזורית מטה אשר. בעוד עיריית עכו תומכת בפרויקט גם על חשבון העצים והנוף, אנשי מטה אשר ובראשם ראש המועצה משה דוידוביץ יצאו למאבק ציבורי ומשפטי.

במסגרת המאבק הוגשו לפקיד היערות, שהוא הגוף היחיד המוסמך לאשר כריתת עצים, השגות כנגד תוכניתה של נתיבי ישראל. להשגות צורפה תוכנית חלופית שמאפשרת את הארכת קו המטרונית לעכו תוך השארת שדרת האקליפטוסים במקומה. כמו כן הוגשו לפקיד היערות חוות דעת של גופים נוספים אשר מתנגדים לכריתה: רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל והקרן הקיימת לישראל.

לאחר שהחברה פרסמה הודעה על התחלת עבודות בשטח עוד לפני שפקיד היערות הכריע בסוגיה, הגישה המועצה האזורית מטה אשר בקשה דחופה לבית משפט השלום בחיפה – במסגרתה התבקש ביהמ"ש להוציא צו שימנע ביצוע עבודות אלה עד לבירור הנושא.

הבקשה, שהוגשה ע"י עורך הדין אבי גולדהמר, התקבלה, והשופט אהרון שדה הוציא צו מניעה זמני. בדיון שהתקיים שבוע לאחר הוצאת צו זה התחייבה חברת נתיבי ישראל לציית לחוק ולא לבצע עבודות שעלולות לפגוע בעצים עד להחלטת פקיד היערות. לאור ההתחייבות המפורשת, קבע השופט שדה כי אין יותר צורך בצו המניעה.

בהחלטתו הדגיש השופט שדה את החובה למצוא פתרונות מתוך ראייה כוללת: "לא אטעה בהרבה אם אומר שרוב הציבור משווע להקטנת העומס בכבישים ושיפור תשתיות התחבורה הציבורית, ולא אטעה בהרבה אם אומר שרוב הציבור מבקש בכל לשון של בקשה וככל שניתן לשמור על ארץ זו, הטבע שבה, הירוק שבעיניים – ולהקצות לכך משאבים לא פחותים". בהתאם המליץ השופט שדה לבחון שוב את כל החלופות, גם אם הדבר כרוך בעלות נוספת או בהמתנה: "הציבור יסלח על כך וימצא סיפוק והנאה מנסיעה בתחבורה ציבורית מהירה ויעילה העוברת בסמוך לשדרות עצים עתיקים ומרשימים".