איחור של 8 חודשים באבחון סרטן שד הוביל לכריתה
פענוח שגוי של בדיקת אולטרסאונד גרם לאיחור באבחון סרטן שד ולפגיעה בסיכויי ההישרדות
איחור של 8 חודשים באבחון סרטן שד הוביל לכריתה רחבה, טיפולים קשים, היעדרות מהעבודה במשך 14 חודשים ומגבלות בתפקוד עד היום ∙ "אין מנוס מהקביעה כי קיימת במקרה זה סטייה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת"
ח', מורה כבת 50 מאזור נצרת, הקפידה תמיד להתנהל באופן אחראי. מאחר ששתיים מאחיותיה אובחנו עם סרטן שד, היא התייצבה לבדיקת US שדיים תקופתית בבית חולים באיזור נצרת. למרבה הצער, רשלנות חמורה בפענוח הממצאים מנעה אבחון מוקדם של המחלה ולא אפשרה טיפול אפקטיבי בה. כעת תובעת ח' את בית החולים, בעזרתו של עוה"ד איאד מטאנס, בגין נזקי גוף עקב רשלנות רפואית.
ממצא חריג שהוגדר כשפיר
מכשיר ה-US זיהה ממצא בגודל של 8 מ"מ בשד השמאלי. בבית החולים הסבירו לח' כי מדובר בציסטה שפירה שלא מחייבת מעקב ובוודאי שלא טיפול כלשהו. לאחר 8 חודשים הרגישה ח' גוש בנקודה שבה נמצאה הציסטה. היא מיהרה לעבור בדיקת אולטרסאונד נוספת ובעקבותיה גם ביופסיה, והפעם האבחון היה סרטן שד עם בלוטות לימפה נגועות בבית השחי.
ח' עברה טיפולי כימותרפיה קשים וניתוח לכריתה תת שלמה של שד שמאל ולהסרת בלוטות לימפה מבית השחי השמאלי. כמו כן נאלצה לעבור טיפולים הורמונליים וקרינתיים.
"אם הגידול היה מתגלה במועד, ח' לא הייתה נדרשת לכימותרפיה"
עו"ד איאד מטאנס, מומחה לרשלנות רפואית ודיני נזיקין, שאליו פנתה ח' צירף לכתב התביעה חוות דעת של שני רופאים: ד"ר ליאור דושניצקי שתחום המומחיות שלו הוא רדיולוגיה אבחנתית ופרופ' אילן רון, מומחה לאונקולוגיה קלינית.
ד"ר דושניצקי הגדיר את הממצא בבדיקת האולטרסאונד הראשונה כ"בעל מאפיינים המצביעים על חשד גבוה כי מדובר בגוש ממאיר המחייב ביצוע ביופסיה מידית". הוא אף הדגיש כי הפענוח שבוצע בפועל "מהווה סטייה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת". כמו כן קבע ד"ר דושניצקי כי סטייה זו הובילה לאיחור של 8 חודשים באבחון סרטן השד אצל ח'.
לפי חוות דעתו של פרופ' רון, "אם הגידול היה מתגלה בעת ביצוע ה-US הראשון, ח' לא הייתה נדרשת לטיפולים כימותרפיים". טיפולים אלה גרמו לפגיעה בזיכרון, מצוקות רגשיות וחברתיות וקושי תפקודי עקב נימול בכפות הרגליים והידיים, מגבלה בתנועת יד שמאל ועוד. טיפול קשה נוסף שהיה נחסך מח' הוא הטיפול הקרינתי בבתי השחי, וגם הכריתה עצמה בבית השחי הייתה בהיקף מצומצם במידה ניכרת לולא הרשלנות בפענוח.
סעיף נוסף בניתוח המצב שערך פרופ' רון עוסק בתוחלת החיים של ח'. להערכתו האיחור באבחון גורם לפגיעה בסיכויי ההישרדות ולראיה היום סובלת ח' מהישנות של מחלת הסרטן עם פיזור לעצמות כך שהמחלה הפכה לכרונית. אבחון מוקדם היה בוודאי משפר את הפרוגנוזה הסופית.