האישה טענה כי לבעל שתי אפשרויות; לעקור את העץ או לוותר על גידולו מאחר והוא נמצא בשטח שעבר לבעלותה

בית המשפט לענייני משפחה , שדן במחלוקת כמעט שגרתית בין בני זוג שביקשו להתגרש, כבר שמע על מחלוקת סביב כבל מאריך ואפילו טוסטר… אבל מחלוקת על עץ… בזה לא נתקלו אפילו השופטים הותיקים.

בני זוג בשנות הארבעים המוקדמות לחייהם, ניהלו מאבק גירושין לא קל, לעיתים כוחני ומסורבל. הנשואים במחלוקת היו: עסק פעיל של הבעל, הסדרי ראיה עם שלושת ילדי בני הזוג, וחלוקת הרכוש המשותף.

באמצעות עורכת הדין שרין סולן, ניסו בני הזוג להגיע לפשרה בטרם יתערב בית המשפט ואכן הושגה פשרה בענין הסדרי הראיה עם הילדים, חלוקת הרכוש והעסק, אבל בדבר אחד לא הסכימו שני הצדדים. "אני חייב לבקר את עץ הזית המיוחד שאני מגדל בחצר הבית לפחות פעם אחת בחודש" דרש הבעל והסביר את הדרישה בכך שתהליך הגידול של העץ כרוך בחשיבה יצירתית שלו "כמומחה בתחום".

האישה התנגדה לבקשה  ודרשה מהבעל לעקור את העץ. "הדירה היא שלי והחצר היא שלי, כך סוכם בינינו אז אין מקום שהוא יכנס לטפל בעץ לא פעם בחודש ולא בכלל", הדגישה האשה בנימוקי הסירוב.  

עו"ד סולן טענה בשם הבעל כי עקירת העץ תגרום לטראומה קשה עבורו וגם העץ עשוי להיקלע ל"הלם גסיסה". הבעל פנה לבית המשפט ודרש הסדרי ראיה מיוחדים עם העץ. "אני חייב לבקר את העץ ועל בית המשפט להורות לאישה לאפשר זאת" אמר והדגיש בטיעוניו: "הטיפול חייב להיות עקבי ויציב". האישה עמדה בסירובה.

בסופו של יום, הסברי עו"ד סולן ונימוקי הבעל פעלו ובית המשפט קבע לבעל הסדרי ראיה עם העץ. בינתיים בחלוף זמן ,הסדר הביקורים עם העץ מתקיים כהלכתו. האישה השלימה עם הגזירה יוצאת הדופן שהנחית עליה בית המשפט ולבעל ולעץ שלום.