יוסף שאינסקי, בן 47 מחיפה, היה כל חייו דוגמא ומופת לאורח חיים בריא. זה לא מנע ממנו לקבל שבץ מוחי שהעמיד אותו בסכנת מוות. בפעולה דרמטית, רופאי רמב"ם הצילו את חייו ובתוך ימים ספורים הוא שב לפעילות רגילה, ללא כל פגע

כבר 20 שנה שיוסף שאינסקי מדלג מענף ספורט מאתגר אחד למשנהו. הוא רץ מרתונים, רוכב על אופנים בתחרויות ובתנאי שטח, עוסק בגלישת רוח ועוד ועוד, הכל כחלק מהרצון שלו לאמץ אורח חיים בריא וספורטיבי. לפני כשבוע ימים, במהלך הלילה, הרגיש כאבים בצווארו ובראשו, אבל כמי שרגיל להתמודד עם קשיים פיזיים, שאינסקי החליט להסתפק בכדור לכאב ראש וחזר לישון. למחרת בבוקר יצא למקום עבודתו בת"א כמתכנת כשהכאב חוזר לתקוף אותו מעת לעת. כשחזר לחיפה, בעודו יורד מהרכבת, הבחין בהתקהלות של אנשים מסביבו: "אני זוכר שהפלתי את הקורקינט וניסיתי להרים אותו, לא משהו חריג. אני חולה אפילפסיה ורגיל לתגובות מוזרות מהסובבים כאשר יש לי התקפים. הנחתי שמשהו דומה קרה גם אז", הוא משחזר, "אבל כנראה שמה שחשבתי שקורה ומה שקרה בפועל היו שני דברים שונים לחלוטין".

מעדויות בשטח מסתבר כי שאינסקי פיתח חולשה בצד שמאל של גופו ונפל. העוברים והשבים שמסביבו חשו לעזרתו והזמינו אמבולנס שפינה אותו אל ביה"ח רמב"ם, הנמצא בסמיכות למקום. כאשר הגיע אל מיון ביה"ח, נכנס אל מסלול בירור מהיר. ערנותה של הרופאה הנוירולוגית התורנית הובילה להמשך בירור עם חשד לשבץ מוחי, זאת למרות שמחלת האפילפסיה איתה שאינסקי מתמודד יכלה להוביל בקלות לאבחנה מוטעית. למזלו של שאינסקי, באותה השעה שהה בבית החולים כל הצוות המאבחן ומטפל בשבץ מוחי באמצעות צנתור, עקב המתנה למטופל נוסף שהיה אמור להגיע מבית חולים אחר. בתוך דקות ספורות כבר הגיעה אבחנה ברורה: שאינסקי סובל משבץ מוחי נרחב של כל ההמיספרה הימנית במוחו, עקב חסימה של קריש דם גדול במיוחד. זמן קצר לאחר מכן הוא כבר היה על מיטת הטיפולים בחדר הצנתורים, כאשר הצוות עובד כנגד השעון ומנסה להציל את חייו.

בתום הליך מותח, הצליח ד"ר אברגל לשלוף את הקריש, ללא כל גרימת נזק, ולסיים את הטיפול בהצלחה. למחרת היום שאינסקי כבר התאושש, כאשר פלג גופו השמאלי חזר לתפקוד מלא. יומיים לאחר מכן כבר שוחרר לביתו, ללא כל סימן מסגיר למה שאירע.

"אני עד עכשיו לא באמת מבין או מעכל את מה שקרה", מספר שאינסקי, "במשך שנים רבות חשבתי שאני חסין ובריא ודברים מהסוג הזה אף פעם לא הדאיגו אותי. רק בשבוע שעבר רצתי 50 ק"מ כדי לעמוד במכסת הריצות שהצבתי לעצמי. מה שחשוב זה שאני לא מוותר – זו תפיסת העולם שלי. בספורט, בהתמודדות עם האפילפסיה ובכלל בחיים. כרגע אני לוקח את הזמן ומתאושש. אשתי ביקשה להוריד פרופיל ולשמור על הבריאות", הוא מסכם בחיוך, "אז מעכשיו אמשיך לעסוק בספורט, אבל כנראה שלא אשתתף בקרוב במרתונים".