ספר השירה של טליה קמרי, "הרצון לדייק במילים", מתאר בקול צלול וייחודי תחנות שונות בחייה ∙ השירים משלבים אובדן עם השלמה, כאב והומור, תהליכי טיפול ושאלות אמוניות ∙ קמרי: "הבנתי שיש לי יכולת להחליט איך לראות את החורים שבהם התמלאתי. בחרתי לנשום דרכם"

בגיל 10 טליה קמרי התייתמה משני הוריה. היא ראתה באובדן חולשה, סלדה מרחמים וניסתה להרחיק ממנה את הכאב. בגיל ההתבגרות החלה לכתוב שירים. הרצון לדייק במילים את התחושות המורכבות עזר לטליה להבין שלאורך השנים היא התמלאה בחורים – וגם שיש לה בחירה. "הבנתי שיש לי יכולת להחליט איך לראות את החורים", היא מתארת. "אני יכולה להביט בהם כחורים שמרוקנים אותי או כפתחים לנשימה. בחרתי לכבד אותם ולתת להם מקום. בחרתי לנשום דרכם. ידעתי שיותירו בי צלקות, התפללתי שיהיו עדינות, כאלה שאוכל להביט בהן בלי להיבהל".

השירים שטליה החלה לכתוב בגיל ההתבגרות ובהמשך חייה הפכו לאחרונה לספר מעורר השראה. "הרצון לדייק במילים". הספר שיצא בהוצאת ספרי ניב מכיל שירים אישיים מאוד ששוזרים קושי והומור, התבוננות עצמית מעמיקה וכנה ומבט גם אל נפשות כואבות אחרות, קונפליקטים והשלמה שמובילה לריפוי.

הנושא הראשון בספר הוא האובדן בגיל צעיר. הנושא השני הוא תהליך הריפוי העצמי שעברה טליה: "חשוב לתת מקום לכאב, גם אם קשה", היא מדגישה, "כל עוד לא מכירים בבעיה אין ריפוי".

הנושא השלישי הוא החזרה בתשובה. החיבור לקב"ה העלה אצל טליה שאלות אמוניות, שתורגמו לשירים, וסייע לה להבין את המקום שלה בעולם ואת השליחות שלה. הנושא הרביעי הוא חוויות מהעבודה עם ילדים במחלקה הסגורה בבית החולים "איתנים", לאחר שלמדה פסיכולוגיה. כיום היא לומדת וטרינריה, ומקווה לעזור לבעלי חיים וגם לבני אדם, באמצעות השירה.

"אני מקווה ש'הרצון לדייק במילים' יעניק תקווה לאנשים", אומרת טליה שגם מנחה סדנאות כתיבה, וכבר עובדת על הספר הבא שלה. לגבי תהליך היצירה עצמה, היא מציינת ש"כשהרגש היה שם, הגיע גם הדיוק" – וזה גם המפתח מבחינתה להתמודדות עם נושאים מורכבים: לאפשר לרגש להיות נוכח.