בס"ד

פרשת השבוע בלק (מקאם מאהור)  
י"ז בתמוז תשע"ח (30/6/2018

מאת אברהם הללי עו"ד.

שבת שלום קהל קדוש  

מִלְחָמָה וְשָׁלוֹם

לְנַצֵּחֶ בַּמִּלְחֲמָה גָּם לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם

וּבַמְצִיאוּת וְגָם לָדַעַת מָה יֵלֵד יוֹם

לֹא לֹאמַר אֲנִי וְאַפְסִי אַיִן וְנִתְעַלַם

הֲרֵי נִצַּחְנוּ אוֹיֵב כִּרְצוֹן בּוֹרֵא עוֹלָם

לֹא לָתֵת אֶת רֹאשֶׁנוּ עֲלֵינוּ סְחַרְחַר

וְלִחְיוֹת חַיֵּי שָׁעָה וְלָעֲזָאזֶל  הַמָּחַר

כִי רַבָּה הַשִּׂנְאָה שֶׁמְקוֹרָה בְּקִנְאָה

כְּכֹל שֶׁנִּנְהַג בְּצִנְעָה  נַחֲסוֹךְ דִּמְעָה

גָּם אִם נֹאמַר שָׁמְעוּ  עַמִּים יִרְגָזוּן* *(יפחדון)

לְעִתִּים נָכוֹן גָם אוֹיֶב  לְכַלְכֵּל וְלָזוּן

לַמְרוֹת שֶׁבָּלֵּב מַנְהִיגוֹ חַמַס  טָבוּעַ

הַאֲכֵל הַפֶּה הָעָיִן תִּשְׂבַּע כְּלָל יָדוּע* *פתגם עממי ידוע : טַעְמִי אִל תִּם בְתִשְבַּע אִלְעֵין

אָנוּ נַעֲשֶׂה כַּךְ וְנִבְטַח בְּאֵל מוֹשִׁיעַ

נֵטִיב וְגָם תִּוָּצֵר  תְּלוּת וְזֶה מַרְתִּיעַ

נְחַזֵּק בִּטְחוֹן יִשְרָאֵל וְאוֹתוֹ נְחַשֵּׁק

וְהַצָר לְשׁוּר לַמִּדְבַּר יָשׁוּב וְיִתְרָחֵק

כשלון במלחמה והצלחה בעצה

פרשת בלעם היא פרשה תמוהה ביותר, כי היא נותנת זו פעם השניה מעמד מיוחד ושם  פרשה למי שאיננו מזרע ישראל . בפעם הראשונה פרשת יתרו  והפעם פרשת בלק ובלעם. בפרשת בלק מתעוררת שאלה  מי זה בלעם? האם הוא נביא , כפי שכונה במדרשי חז"ל "נביא הגויים" בכל מקרה הוא היה חכם שלא עשה  את רצון בלק שליט מואב ולא קילל את ישראל,  כי כדבריו, אסר עליו אלֹהי ישראל לעשות זאת, אבל עצה לפגוע בישראל בערעור אמונתו באלהים, כן הצליח , על ידי זה שהכשיל את ישראל בזינה  ובעריות באמצעות מפתות מבנות מואב. דברים דומים נשמעו על ידי ערביי הארץ בשנות הארבעים, של המאה הקודמת, שהיהודי בישראל עושים מעשה בלעם, שולחים בנותיהם לפתות את המנהיגים הערבים, כמו בנות מואב שפיתו את ישראל. השאלה מה משמעות אמירת דברי הברכה על ישראל מפי איש הקסמים בלעם?  זה אומר כי ישראל עצמם לא רואים את עצמם כפי שתארם בקבלם את התורה בסיני, כעם נושא תארים נשגבים כאלה אשר בלעם אמרם? דברים כאלה שלא נמצאו דוגמתם במקרא כולו והמפליא שהם נשמעים מפי רשע זה שבא בכונה לקלל את ישראל ולהכחידו. מכאן למדים אנו כי אמנם בלעם נכשל במשימת הקללה אך הצליח בעצתו לבלק שהיא, לערער את אמונת ישראל באלהיו ולהזנות את ישראל אחרי בנות מואב ואלהי מואב כפי שזה קרה: וַיָּחֶל העם לזנות אל בנות מואב (כה/א) , בנות מואב הצמידו את הזונים אתן אל"בעל פעור" (הוא אליל מואב ומדין).  והיו כאלה שזנו אחרי בנות מואב ובעל פעור, שעשו זאת בפרהסיה, וזוג אחד עשה זאת לעיני כל העם ולעיני משה עד שקם פינחס נכדו של אהרן בן אלעזר קנִא לאלהי ישראל והמית את החוטאים בדקרו אותם לעיני כל (כה/ז) על כך אמר אלהים:  הנני נתן לו את בריתי שלום".(פנחס י/יב).  כל זה קורה בהתאם לעצה שנתן בלעם לבלק. על בעלם זה לא נאמר בתורה אף לא פעם אחת שהוא נביא, וזאת למרות שמסופר כי היתה התגלות אלהים עליו ונאמר עליו שהוא "יֹדֵעַ דַּעַת עליון" (כד/טז) אלא מה בעצתו לבלק הביא לענישתם ומותם של עשרים וארבעת אלפים חטאים מבני ישראל, לכן גם גורלו נחרץ והוא בסוף הדרך מומת על ידי ישראל בַּחֶרֶב (יהושע יג/כב) . כי גם אם אלהים כועס על ישראל , לא יתן להאבידם וכל מי שינסה לעשות זאת ימצא עצמו אובד אָבְדָּן מלא.

בלעם איש נסתר ונעלם

סביב בלעם צפו ועלו גרסות שונות. האחת מהם בתלמוד שראה בבלעם כמעין ביטוי ל"ישו". בלעם זה כאמור ידע  איך לקלל את ישראל , לאו דוקא קללות של ממש, אלא קודם שבח את ישראל  והאדירו ומיד יעץ לבלק שיגרום לישראל לסור מאלהיו ולדבוק בבעל ובכך לרדת לשפל המדרגה. על מעשיו אלה נידון בלעם למיתה בעת מלחמת ישראל במדינים שם נאמר: ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב (מטות לא/ח) יש ספור מדרשי במסכת סנהדרין (קו/עב) שם מסופר כך: מין (כופר שהשתיך לנצרות) שאל את ר' חנינא  האם שמעת בן כמה היה בלעם כאשר נהרג? ור' חנינא משיב לו שהיה בן שלושים ושלוש, והרי אנו יודעים כי לפי מקורות המיתולוגיה הנוצרית, ישו היה כבן  שלושים ושלוש כאשר נהרג. המין (הכופר) ענה לר' חנינא "יפה אמרת". הרי אותו בלעם, אינו אלא ישו, כי הרי מגיעים למסקנה זו גם מדברי בלעם שאמר בברכו את ישראל : אוי מי יחיה מִשּוּמוֹ אל (כד/כג)  ורבי אלעזר הקַּפָּר אומר: צפה בלעם וראה שיש אדם בן אשה ,והרי כל אדם הוא בן אשה (אלא הכונה בדברים אלה לאשה שלא הרתה מאיש)  כאותו ספור בדים על ישו ואמו מרים  שעתיד להעמיד עצמו אלוה ולהטעות כל העולם כלו.

בלק ראה את ישראל בארצו ופחד.

בלק ראה את ישראל ופחד כאשר כבר שמע מה היה גורלם של שני מלכים סיחון ועוג שהיו ממלכות חזקות אשר למעשה היו אמורים למנוע הגעת ישראל למואב. והנה עמים אלה לא עמדו בפני ישראל שהכה אותם ואלהים נתן את ארצם נחלה לישראל עמו. ומשפלש ישראל לארצו של בלק וַיֵּשֶׁב שם, פחד בלק  שנאמר: ויגר (פחד) מואב מפני העם מאד כי רב הוא (כב /ג)  ופנה אל מדין למרות שמדין ומואב היו יריבים שנאמר: המכה את מדין בשדה מואב.(בראשית לו/לה) כמו פתח וחמס של ימינו. אלא שבשעת סכנה קיומית שלהם ובעקר משנאת ישראל מתאחדים הם ועושים זאת כמאמר הפתגם: משנאת המן ולא מאהבת מרדכי . כי הרי  סונים שונאים שיעים ודאע"ש שונא שניהם, וקוטל בהם . אלא שבלק התגבר אל איבתו למדין ונועץ בו איך להתגבר על ישראל שפלש לארצו ונוהג כבשלו. כיון שמדין הכירו את ישראל אמרו לבלק : אין כחו (של ישראל) אלא בפיו. לכן הֲבֵא על ישראל אדם שכוחו בפיו זה הוא בלעם. ורכן פנה בלק אל בעלם ובקש ממנו לבוא ולָאוֹר (לקלל) את ישראל. אמנם הקב"ה גלה שכינתו על גוי רשע כבלעם, כדי שלא לתת פתחון פה לָאֻמּוֹת לאמר: אילו היו לנו נביאים, היינו חוזרים למוטב. העמיד הקב"ה להם נביאים והם פרצו גֶּדֶר העולם. כעצת בלעם למואב להפקיר עצמן לִזְנוּת בפתותם את ישראל לזנות אחריהן לא רק בהתחברות פיזית ,אלא גם לעבוד את אליליהן ולהטותו מדרך ישרים ובלק שלח בנותיו לזנות אל בני  ישראל ובכך העצה הצליחה שנאמר : וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן. ויצמד ישראל לבעל פעור.(כה/א-ג) הסתאב ישראל והנגע פשה בנשיא מנשיאי העדה זמרי בן סלוא משבט שמעון,  עם בת נסיכים ומשהשחיתות מגיעה לראשי העם ומנהיגיו , המנהיגים אובדים והעם אובד אתם. מכאן שיש למהר ולשפוט את זורעי החטא תחילה במנהיגים וכלה בפשוטי העם. לכן צוה משה על שופטי ישראל  לשפוט ואם ימצא חוטא שנצמד לבעל פעור לדון אותו למות. כאן המקום להדגיש כי אין לנהוג כפינחס,להיות מאשים ודיין ומוציא לפועל יש לנהוג כלשון הפתגם העממי : תן לאופה לאפות את לחמך גם אם יאכל מחציתו. (בערבית אומרים) : אִעִטִי חִ'בְזַךּ לִלְכַבָּאז יִכְבְזוּ וָלַוּ אַכָּלוֹ נִצוֹ)   ודע שֶׁיֵשׁ דִין וְיֵשׁ דַיָּן. ונאמר לכם יושבי ארץ פלשתים ישראל שוב לא ישוב על טעויות העבר וישב בטח בארצו כבר. והנה תמונה מן העבר על כשלון הזוממים מזימות נגד ישראל במדין ובמואב ובארץ פלשת .

לְפָנֵינוּ תְּמוּנַת עָבָר חוֹזֶרֶת  כְּמִדֵּי פַּעַם

וּפְלֶשֶׁת  מְשַלָּחַת אֲמִירוֹת סָרוֹת טַעַם

גָּם אֵשׁ  וּלְהָבָה טִילִים וְאָנוּ דִּבְרֵי זַעַם

וְהַרְצוּעָה גּוֹעֶשֶׁת וְרוֹעֶשֶת  בְּאֵין תִּקְוָה

בְּחָלְמַם  לַשַּוְא עָל שִׁיבָה  לְיָפוּ וְחֶיְפָה

לוֹ בַּחֲנוּ  אֶת מְקוֹרָם לְהַכִיר  מוֹצָאָם

הָיוּ מוֹדִים לָאֵל עַל  שֶׁעָשָׂה אוֹתם עָם

כִי הֲרֵי אבְרָהָם קָבַע את מְקוֹם מוֹשָׁבָם

הוּא אַב הָמוֹן גּוֹיִים כַכָּתוּב בְּמִקְרָאָם

עַד מָתָי לֹא יָבִינוּ וְלֹא יַשְכִּילוּ בְנֵי עָרָב

כִּי  יִשְרָאֵל מִגָּלוּת- אַלְפָּיִם לְארְצוֹ שַב

וְשׁוּב אֵין גָּלוּת וְיֶש  מְנוחָה וְגָם נַחֲלָה

בּזְכוּת אֶלֶה שֶׁנַּתְנוּ נַפְשָׁם גִּבּוֹרֵי תְהִלָה

אָז פִקְחוּ   עֵינֵיכֶם וּרְאוּ אֶת הַמְצִיאוּת

כִי כָאן יוֹשֵׁב עָם בְארְצוֹ בְשׁוּבוֹ  מִגָלוּת

אַל תִּירְקוּ לַבְּאֵר מִמֶנָה אַתֶּם   שׁוֹתִים

בְּעוֹד מֵימֵיכֶם  מִיִשְרָאֵל לָכֶם נִשְלָחִים

וִימֵיכֶם הַשֶּׁמֶשׁ תָּאִיר וְלֵילֶכֶם  בַּאֲפֵלָה

שׁוֹלְחִים טַף וְנָשִים לָמוּת גְּבּוֹרֵי תְּהִלָּה

וְאַתֶּם עַל  נַרְגִילָה וְכוֹסוֹת  קַפֶּה וְשֶׁכָר

וְטֹוב אִם תֶּדְעוּ הַמְשַׁלְחִים יוֹמְכֶם עָבַר