בס"ד

פרשת השבוע בראשית-תשע"ט (המקאם רַצְדְ)

כ"ז בתשרי תשע"ט (6/10/2018)

מאת אברהם הללי עו"ד

שבת שלום  קהל קדוש

הַיְקוּם

הַיְּקוּם הָיָה קַיָּם אַךְ  לְלֹא תַּכְלִית

הַכֹּל מָצוּי בּוֹ  עוֹד בְּטֶרֶם בְּרֵאשִׁית

רָחוֹק מִתְפִיסַת הָאָדָם אַף מִבִּינָתוֹ

כִּי בִּינַת הָאָדָם דַלָּה מְהַכִּיר זְהוּתוֹ

הָיָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְנֵי תְּהוֹם

אָזָי גָמַר בְּדעְתּוֹ  הַיּוֹצֵר שׁוֹכֵן מָרוֹם

לַעֲשׂוֹת סֶדֶר בַּיְּקוּם  בְמַאֲמָרוֹ וּבְפִיו

וְקָבַע הָעוֹנוֹת קָיִץ חֹרֶף סְתָיו וְאֲבִיב

וְהַפֶּלֶא  הִתְרָחֵשׁ בְטֶרֶם אָדָם נִבְרָא

וְלָאֲשֶר בָּרָא אֵין הֶסְבֶּר לְמָה שֶׁקָּרָה

וּמֵאָז  בְּרֵאשִׁית וּלְאורֶךְ  כֹּל הָעִתִים

נִמְצָא בַּיְּקוּם"מִין"אֲשֶר אֵינוֹ מַאֲמִין

עַד שֶקָּם  מְשׁוֹרֶר הַשּׁוֹאֵל כְּדֵי לָדַעַת

וּלְהַצְבִּיעַ עַל תּוֹפָעַת טֶבַע  לֹא נוֹדַעַת

אֵיךְ זֶה  שֶׂיּוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר  שָׁם

וְלָיְלָה לְלָיְלָה יֱחַוֶּה דַּעַת  בַּאֲפֵלָה גָּם

לָכֵן נֹאמַר כֻּלָנוּ אֶת  אֲשֶׁר כְּבַר נֶאֱמַר

לַסַפְקָן  שֶׁרָאָה ופְלִיאֲתוֹ בְלִבּוֹ שָׁמַר

זֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ כִּי אֵין לָךְ מָה לְחַדֵּשׁ

עַד בּוֹא יוֹמְךָ לַשַּׁוְא תּוֹפָעָה זוֹ לְפָרֵשׁ

אָז בֶן אָדָם עַד שֶׁתֶּחְכַּם אַנָּא  אֱמוֹר

בָּרוךְ שֶאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם וְזִיל גְמוֹר

חֻמַּשׁ בראשית מתאר את היצירה  

ישראל רואה בתורה תולדות העם וישותו והתהוותו, אלא שֶׁבְּחֻמַּשׁ בראשית בפרשה הראשונה לא מְסֻפַּר על עם ישראל או על התהוותו, מְסֻפַּר על היצירה ההיולית, בין היתר כדי לקבוע מועד ממנו תתחיל האנושות את מנין השנים,  דהינו מתחילת היצירה ולא מתחילת לידתו או מיתתו של אדם בשר ודם. אמנם נאמר כי הספירה מבריאת העולם, אלא שזה מנין החל  מבריאת השמים והארץ וכל צבאם. כי הרי לשון הכתוב מלמדת כי בטרם ברא אלהים את השמים והארץ וכל צבאם היה היקום קים אך במצב של תוהו ובוהו וחֹשֶׁךְ על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים. (א/ב) כאמור פרשת בראשית ידועה גם בכינוי "היצירה" בערבית (التكوين אַל תַכְּוִין) כינוי לחֻמַּשׁ בראשית כלו. רק בסוף פרשת נח נרמזה ראשית  התהוות עם ישראל כְּשֶׁדֻּבַּר בלידת אברהם שעם ישראל רואה בו אביו מולידו למרות שעליו נאמר כי הוא  אב המון גויים. נשוב אל בורא שמים וארץ וכל צבאם כדי לדעת שליושב שמים יש לו צבאו ולאדם שאלהים ברא ויושב בארץ יש לו צבאו. אלא שהאדם מלא יראה מצבא השמים העליונים הבלתי נראים – המלאכים ומן הבלתי נודע. ונביא את דברי רש"י בתמיה מדוע התחיל הכתוב ב"בראשית" ונתעוררה השאלה מודע ? ומביא נימוק מדוע התחיל הכתוב בבראשית בתשרי דוקא ואומר: לא היה צריך להתחיל (הכתוב) הָחֹדֶשׁ הזה (ניסן) לכם ראש חדשים  ראשון הוא לכם לְחָדְשֵׁי השנה (שמות יב/ב) שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל מפי משה בשעת יציאת מצרים ומה טעם פתח ב-בראשית? משום : כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים (תהלים קיא/ו) שאם יאמרו אמות העולם לישראל : לסטים (שודדים)  אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים (שבעת עמי כנען) הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא , ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה (לקח אותה) מהם ונתנה לנו. ורק רש"י מקשר את הנאמר בבראשית לישראל, למרות שֶׁבְחֻמַּשׁ זה, עַם ישראל עדין לא נזכר וגם לא נזכרה נחלתו ארץ כנען. רק בהמשך בסוף פרשת נח כשנזכר מות  תרח אֲבִי אברהם (אברם) וַאֲבִי נחור שמדובר בעם ישראל שנתן לו את ארץ ישראל נחלה לו. מזה אנו למדים כי אברהם שהוא אב המון גויים עתיד להיות אביו הראשון של עם ישראל . רמז למה שעתיד לקרוא בארבעת חמשי תורה, שרובם ככולם מדברים על עם ישראל.

סדר הבריאה של העולם אדם ומעלליו

אף על פי שאמרנו כי היקום קים והאדם איננו מסוגל לקבוע ראשיתו כי אין לו ראשית, יודעים אנו מפרשת בראשית כי מצב היקום היה תֹהוּ וָבֹהוּ .רש"י מתיחס לכך באמרו : תֹּהוּ  לשון תֵּמָהּ וְשִמָּמוֹן דהיינו תהיה ופליאה. בֹּהוּ לשון ריקות . אלהים יצר את האור כמעשה ראשון, להאיר בכך את החשכה ששרתה על היקום, והשאיר את החשיכה בחלק מהיממה. כן הבדיל אלהים בין עליונים לבין תחתונים , כאשר בשמים העליונים נמצא הקב"ה שם מושבו עם צבאו-המלאכים ומתחת לרקיע, על פני האדמה שם את יתר יצירתו, לרבות האדם. את חיות השדה כולל כל רמש שנמצא על פני היבשה וכל חיה טורפת בטרם ברא האדם וברא גם עוף השמים בין השמים והארץ וברא אלהים כל יצור שבתוך המים. אלהים ראה כי יצירתו תהא חסרת תכלית בלי האדם, הוא נועץ במלאכיו וברא את האדם ומצלע האדם ברא את האשה רמז לכך ש"גבר ואשה" הם גוף אחד ובאין חבור ביניהם הם אינם שלמים. בראשית כל כלו עוסק ביצירה ובכלל זה בהתהוות האנושות שמתפתחת וכצפוי גם מַשְׁחִיתָה דְּרָכֵיהָ. משראה אלהים כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו (של האדם) רק רע כל היום וינחם. (התחרט על שברא את האדם) ויעצב אל לבו ואמר "אמחה" מעל פני האדמה את האדם אשר ברא (רש"י מסביר: מלשון מִִחוּי) ומכל האדם שהיה אז רק נֹחַ מצא חן בעיני אלהים. גם כאן אין רואים איך מקושר עם ישראל לבראשית, לא נמצא ולו ברמז דבר המצביע על עם ישראל. כל אשר מובא בבראשית דְּבַר תולדות אדם וחוה וצאצאיהם קין והבל וצאצאי צאצאיהם חנוך ועירד ומתושלח ולמך ויבל ויובל וצילה ותובל-קין ושת ואנוש, אשר כפי שזה מסופר בכל חמשה חמשי תורה על רוע מעלליהם של ברואי האלהים וכפי שנאמר קודם לכן זה העציב את אלהים, אשר רצה שהאדם וצאצאיו יעשו הטוב בעינו וזה איננו קורה .         

כללי יסוד בהתנהגות וסדרי עולם

בפרשת בראשית עולה שאלת התנהגות האדם למרות שלא ניתנה תורה המורה איך להתנהג , מצפים שברואי האלהים ילכו בדרך ישרה. זה קבל ביטוי כבר בבריאת האדם שנאמר: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, רש"י אומר בענין זה: צריך ללמוד מענותנותו של הקב"ה הוא הכל יכול ואף על פי כן התיעץ עם המלאכים באמרו להם: יש בעליונים כדמותי (הם המלאכים) אם אין כדמותי בתחתונים (בין הברואים שעל האדמה) הרי יש קנאה במעשה בראשית, מכאן הקב"ה שתף את המלאכים במעשיו, ולא נמנע הפסוק מללמד דרך ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך (מתיעץ) עם נחות (קטן) ממנו ונוטל רשות מן הקטן. אלא שהאדם הפר הצו הראשון שצוה אותו אלהים לאחר שהתיר לו לאכול מכל פרי העץ אבל צוהו גם: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל .לא (ב/יז). ומה עשה האדם בעצת חוה אכל מעץ הדעת והפר צו של הקב"ה כי אדם וחוה סברו כי אלהים אינו רואה אותם (אין מצלמות מעקב)  כמובן טעו. ומהפרשה למדנו עוד כלל כי: מעשה בנים כמעשה אבות, גם קין מפר את הצו לא תרצח, קם והרג את אחיו הבל מקנאה. גם גירוּשׁ אדם וחוה מגן עדן שָׁם שַׂם אותם אלהים, היה בכך משום ענישה שגזר עליהם לעבוד את האדמה ולהוציא ממנה את אָכְלָם. גם קין גורש והיה נע ונד ועליו אות קין. למרות זאת נאמר שכל רואהו רשאי היה להרגו, על כי רצח את הבל בדם קר. ואף על פי כן נאמר: כֹּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם.(ד/טו) נאסרה נקמת הדם: אין לקחת החק לידים ואין להרוג אפילו רוצח אם איננו יכול יותר להזיק. הביטוי להתנהג כבן אדם, (אין הכונה לא כאדם הראשון)  אלא לאדם כאדם כי האדם נברא בְּצֶּלֶם אלהים וזה מבדילו מן החיה הטורפת שטורפת כל אשר משגת ידה . אלא שהתברר מהר, כי  יצר לב האדם רע מנעוריו  (נח ח/כא)  וכאשר יצרו שולט בו האדם אינו שולט ביצרו: חַוָּה לא שלטה ביצרה ונתפתתה לאכול מפרי עץ הדעת ואדם הלך גם הוא אחרי יצרו ואכל. יצר הרע (כאן בדמות הנחש) שהשתלט על האדם. כפי שנאמר עוד על קין שהרג את אחיו הבל בגלל יצר הקנאה ולמך הורג את בנו תובל קין בשגגה להשביע יצרו בְנָקְמוֹ בקין שזה  רֶצַח במזיד, (בכונה תחילה) גם השחיתות סוג של "חולה רעה" שמצאה לה מושב בקרבנו גם בתקופתנו זו. היא מעשה  הפרת אֱמוּנִים לזה שאתה חב לו חובת נאמנות במעשה השחיתות שהאדם עושה.  

הָאָדָם בָעוֹלָם עַל כרְחוֹ  חַי וְקַיָּם

וּלְמַעֲנוֹ בָּרָא  אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם

זֶה מַתַּת-אֵל וְזֶה לֹא מוּבָן מְאֵלָיו

עַל הָאָדָם לִהְיוֹת יָשָׁר עִם אֱלֹהָיו

אַךְ הָאָדָם לֹא חָדֵל  עוֹלָמוֹ לְסָאֵב

וְכוֹרֵת אֶת  הֶעָנָף עָלָיו  הוּא יוֹשֵׁב

מִתְאוֹנֵן וּמִתְלוֹנֵן וּמִזֶּה אֵינֶנּוּ חָדֵל

כּוֹפֵר בַּטּוֹב וּבְמַעֲשֵי מֵטִיבוֹ מְחַבֵל

זֶה הִתְחִיל בִּבְרֵאשִׁית בְּאָדָם וְחַוָּה

בָּרָא הָאֵל אוֹתָם וְתָלָה בָּהֶם תִּקְוָה

אֶלָּא שֶׁיֵּצֶר לֵב הָאָדָם  רַע מִנְעוּרָיו

חַוָּה פִתְתָה אָדָם וְנתְפַּתָּה וְהֵפֵר צַו

לָכֵן יַשׁ לִלְמוֹד מְהֵעָבָר אֶת  הַלֶקַח

וּלְהִזָּהֵר מִיֵּצֶר הָרַע הָאוֹרֵב בַּפֶּתַח

וְלֹא פָּסָה תִקְוָה נִלְמַד נָא מִן הֶעָבָר

וּבְכַךְ נַבְטִיחַ  לָנוּ עָתִיד טוֹב לַמָּחָר