בס"ד

פרשת השבוע חיי שרה (המקאט חג'אז)

כ"ה במר חשון תשע"ט (3/11/2018)

מאת אברהם הללי עו"ד

שבת שלום קהל קדוש

שָׂרָה נְסִיכָה אֶשֶׁת שְׂרָרָה

שָׂרָה הָאֵם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָרִאשׁוֹנָה

וְהִיא הָיְתָה מִכֹּל הָאִמָּהוֹת  שׁוֹנָה

הִיא הָיְתָה  בְּעֵינֵי רוֹאֵיהָ  נְסִיכָה

לְפִּיכַךְ זָכְתָה לְהִקָּרֵא בְּשֶׁם יִסְכָּה

כִּנְסִיכָה עַל אַבְרָהָם סוֹכְכָה

הִיא הָיְתָה יָפָה  וְגָם אֶשֶׁת שְׂרָרָה

אַךְ הָאֵל סָגַר בִּטְנָה וְהָיְתָה  עֲקָרָה

וְשָׂרָה הָעֲקָרָה בַּאֲמָתָהּ הָגָר קִנְאָה

וְהָיְתָה קִנְאֲתָה לַאֲמָתָה זֶרַע שִׂנְאָה

וּבָאָרִי* שָׁלְטָה כִּלְבִיאָה                * הארי אברהם

אָב הָמוֹן  גּוֹיִים נֶעֱתַר  וְעָשָׂה דְּבָרָה

מְאָז גֵּרוּשׁ יִשְׁמַעאֵל אֻמְצָה הַהָגִירָה*    *אַל הִגְ'רָה الهجره של נביאם

מִשּׁוּר לְשָׁם נִשְׁלַח הוּא  פָּרַץ בִּשְׂעָרָה

וּבְדַרְכּוֹ כָּפָה אֱמוּנָתוֹ  וְשָׂמָהּ לְמַטָּרָה

וּמֵאָז הַקִנְאָה הָלְכָה וְגַבְרָה

צער הבעל על אשתו כבד מאד

הפרשה מציגה את אברהם ויצחק דוקא בסיפור מיתתה של שרה אשתו שהיו שניהם זוג אידיאלי. מתברר שאצל הגבר אבדן אשת נעוריו מהוה מכה קשה, זה שקרה לאברהם הֻכָּה קָשֶׁה בקבלו את הבשורה המרה על מות שרב ומיד בָּא לִבְכּוֹתָהּ . חכמינו אמרו כי , אין אישה מתה אלא לבעלה, ואין איש מת אלא לאשתו. כי פרימת הקשר בין בני זוג מהוה מכה מכאיבה ביותר כי התחושה כי הוא אבד אבר מאבריו. ואותו דבר האישה ביחס לבעלה. מכאן צער בן הזוג על מות בת זוגתו  עולה מצערם של ילדי הזוג . כי הרי לילדים עתידם עוד לפניהם ואילו הבעל עתידו אבד עם אָבְדָן אשתו. לא בכדי מיד לאחר שהתורה מספרת על  קבורת שרה, נאמר: ואברהם זקן בא בימים (כד/א)  כי מות אשתו מוריד עליו זקנתו שמכה בו. ואילו אצל הילדים כואב להם אבדן אמם, אך מכיון שעתידם עוד לפניהם הם מתאבלים על אמם, אך מיד לאחר מכן ישמחו בנשואיהן ובהולדת צאצאיהם. בעניננו נקשר מות שרה בקנית מערת המכפלה שבחברון מאת בני חת, באמרו  להם: גר ותושב אנכי עמכם (כג/ד) הוא אמר בכך לבני חת, כמי שאין לא זכות למקום בו יושב , זאת למרות שהקב"ה הבטיח לתת לו ולזרעו אחריו את כל הארץ אחוזת עולם. על כך אומר ראשי : אברהם רמז לבני חת כאומר להם: אם תרצו אני גר, (לשון זר) ואקנה אותה מכם בכסף, ואם לא תמכרוה לי אני תושב (יושב קבע) אֶטְּלֶנָּה מכם כי הקב"ה אמר לי: לזרעך אתן את הארץ הזאת. מכאן שהקרקע בארץ נקנית בכסף, אבל ונקנית חזק יותר על ידי ישיבה בה והחזיקו בה.  אברהם בקש לסלק כל ספק , פן אחר שיקבור במערת המכפלה את שרה, יבואו עמי כנען או אחד מהם ויוציא את המת מקברו. והלוא במערה זו לפי האגדה כבר קבורים אדם וחוה ובה עתידים להקבר זוגות אברהם זוגות  אברהם ושרה יצחק ורבקה ויעקב ולאה, כי על כן  נקראת "המכפלה" .

היחס של הגבירה אל השפחה

בפרשת וירא עולה שאלה היחס של הגבירה אל שפחתה והשלכותיו על היחס של הגביר אל שפחתו. התורה בפרוש איננה שמה את הַשִּׁפְחָה כאשה נִקְלֶית בעיני גבירתה. היחס אל השפחה  כפי שצוה אלהים , יחס אנושי אבל לפי מעלתה . כאן שרה חששה שמכיון שהָגָר שפחתה ילדה בן את ישמעאל לאברהם תתנשא עליה ותהיה שרה נקלה בעיני הַשִּׁפְחָה שלה. התורה איננה מחפה על שרה ועל התנהגותה כלפי שפחתה הגר אשר שרה מְעַנָּה אוֹתָה הגר וגורמת לה לברוח מפניה  עם בנה , אלא שהגר חוזרת עם בנה אל אברהם, וזה גורם לשרה לקנא בה "קנאת נשים".  קנאה זו קבלה ביטוי ממשי כאשר שרה ילדה לאברהם את יצחק וראתה שישמעל הילד מְצַחֵק (לשון עבודה זרה) , דרשה שרה מאברהם לגרש את הגר ואת בנה בּאָמְרָה לו : לא יירש בן האמה הזאת עם בני יצחק.(סד/יא) . זה לא מצא חן בעיני אברהם שנאמר: וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אוֹדֹת בנו (ישמעאל)  ואף על פי כן גֵּרֵשׁ את הגר ובנה במצות אלהים.  כפי שאנו רואים התורה לא מעלימה מעשים אפילו הם מעשים רעים שהאדם היקר בעיני ה' עושה אותם אף על פי שהמעשה או המעשים נראה לא אנושיים. וכך נראה הדבר רע בעייני רבותינו ז"ל.  ולכן תוצאות מעשה זה רודף את ישראל מאז התרחשותו עד ימינו . כיון שרבותינו מיחסים את ישמעאל כאביהם מולידם של עמי ערב הכונה לעמי המדבר , כי הַכִנּוּי עַרַבּ , הוא כנוי הבדווים שמוצאם ממדבר ערב מארץ "שור" ואשר נביאם מְחַמַּד שהיה לפי גרסתם אנלפבית (בערבית אֻמִּי) אמץ את תורת משה , אך "עשרת חבריו" (עָשָׁרָה אִצְחָבָּה) כתבו את אשר הכתיב להם מזכרונו וממה שלמד משבט "קורייש" מן המקרא (מהתורה) לכן גם קרא לספר בשם "מקרא" (קוראן). כאן שיבשו במתכון את הכתוב בתורה וכתבו שם  כי ישמעאל הוא שנלקח על ידי אברהם "לעקדה" כי הרי נאמר: "קח נא את בנך את יחידך שר אהבת" (וירא כב/ב)  , לדידם מדובר ב"ישמעאל" וכי היהודים תקנו את התורה וכתבו את יצחק, "בנו יחידו אשר אהב " לדידם ישמעאל היה יחידו בטרם נולד יצחק ונאמר כי אהב את  ישמעאל. כדי למנוע טענה זו מן הגויים נצטוינו מצוה חמור לבל נתקן ולא קוצו של יוד בתורה , אפילו מדובר בטעות כתיב.      

הֲאִם קְטוּרָה היא הגר?

נאמר : וַיֹּסֶף אברהם ויקח אשה ושמה קְטוּרָה (כה/א)  רש"י כותב: קטורה זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כִּקְטֹרֶת  אברהם נשא את קטורה כדי לתת משקל לילדים שילדה לו ששה צאצאים ועוד כמספר זה צאצאי צאצאים זאת אחרי מות שרה , ויש מדרש האומר כי קטורה איננה הגר המצרית וכי אברהם נשא למעשה שלוש נשים: את שרה, את הגר ולבסוף את קטורה. ובמדרש נאמר: שלוש נשים נשא אברהם:שרה בתו של שם , הגר המצרית בתו של חם  וקטורה בתו של יפת . כי שרה בתו של שם ודאי הדבר, שהרי היתה בת הרן אחי אברהם. אשר להגר המצרית  ודאי הוא שהיא בת חם שנאמר: ובני חם כוש ומצרים. אשר לקטורה, בת יפת אין רמז על כך במקרא ואף על פי כן שלושת נשותיו שייכות לשלושת זרעי האנושות: שם חם ויפת  וכך זה עולה מהכתוב האומר: אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גויים (בראשית יז/ד)  מכאן שאברהם אבינו בהיסטוריה האנושית הוא אבי כל הָאֻמּוֹת כולל משמעות שמות בניו מקטורה אלה: משמע ודומא ומשא.  הרמב"ם מביא דברי דוד המלך המתאר רוע מעשי צאצאי ישמעאל באגרתו ליהודי תימן: אויה לי כי גרתי מֶשֶׁךְ , שכנתי עם אהֳלֵי קדר (תהלים לח/יד) . כי הרי מחמד קבע כי הַקֻּרְאָן בא להחליף את התורה. ומשמעות נוספת נתן הרמב"ם באגרתו לשמות בני קטורה: "ומשמע ודומא ומשא", ברומזו ליהודים בתימן שחיים תחת חסות צאצאי ישמעאל שינהגו:  שְמַע , דוֹם וְשָׂא .

ועתה בימינו אנו רואים איך צאצאי ישמעאל , במקום לזרוע שורפים את הצומח , ובחפים ממהרים לפגוע, וגם יורים על עצמם,  כדרכם מאז ומתמיד. לכן מובאים כאן דברים שכבר נכתבו, על צאצאי ישמעאל של ימינו אשר דוחים כל הצעה לשלום שתיטיב עמם ומתרחקים במעלילהם מכל סיכוי לחיי שלום , בהתנהגם ככלב הרובץ על שחת: "לא אוכל  ולא נותן לאכול".

הוֹי בְּנֵי קְטוּרָה,לָמָה תַחְפּרוּ לָכֶם מַהֲמוּרָה. נִשְׁלַחְתֶּם לְאֶרֶץ "שׁוּר" צֶאֱצָאֵי קְטוּרָה מְחוּץ לַשּׁוּרָה

מוּטָב שֶׁתֶּדְעוּ אַל לָכֶם לִבְחוֹר בְּחַיֵי הֶבֶל וְחָמָס וּמִשֶּׁרַב הֶחָמָס  מיד תִּוַכְחוּ שֶׁיִשְׂרָאֵל בָּכֶם נִכְנַס
אֲזָי דְעוּ לָכֶם

וּבְכֵן לָאָרֶץ יֵשׁ מְחִיר לֹא נָקוּב

לֹא בַּתּוֹרָה וְלֹא בַמִּשְׁנָה  כָּתוּב

כְּנִרְאֶה טֶרֶם פָּרַעְנוּ אֶת  הָחוֹב

כְּלוּם  לֹא פְּרַעְנוּהוּ צֵא  חָשׁוֹב

מֵאָז אַבְרָהָם  מְשַׁלְּמִים בְּדֶמַע

מְחִיר שֶׁל דָּמִים תַרְתֵּי מַשְׁמַע

עָל שָׂדוֹת וּבָתִּים  לַטֹּוב וְלָרַע

גָּם שְׂדוֹת הַקְבוּרָה רַבּוּ בְּמוּדַע

עַל כֵּן עַמֶּנוּ מִצָּר וְקָם לֹא נִרְתַּע

כִּי הָאֵל נְתָּנָהּ לָנוּ נַחֲלָה וְנִשְׁבַּע

עָמַדְנוּ בָּעָבָר  וּבְעָתִיד לֹא נִכָּנַע

וְהָאוֹיֶב נוֹס יָנוּס אֶל הַלֹּא נוֹדַע