בס"ד

פרשת השבוע מקץ

ד' דְּחֲנֻכָּה-כ"ח בכסלו תשע"ח (16/12/2017 )

מאת אברהם הללי עו"ד

שבת שלום  –  קהל קדוש חֲנֻכָּה שמח.

חָלוֹם מוּל מְצִיאוּת
הֶחָלוֹם תּוֹלָדָה  שֶׁל צְפוּנוֹת  עֲלוּמוֹת

הַצְּפוּנוֹת נִרְאוֹת כְמַעֲשִׂיּוֹת  נֶעֱלָמוֹת

מְדַמּוֹת מְצִיאוּת מַמָּשִית  וְזֶה לַשַּׁוְא

כִּי זֶה רַק דִמְיוֹן אָדָם עַל אֲשֶׁר חָשַׁב

זֶהוּ חָלוֹם מוּל מְצִיאוּת

שְׁלוֹשָה חֲלוֹמוֹת הָיוּ ומְפַעֲנֶחַם יוֹסֵף

אֲלֻמּוֹת  וְכוֹכָבִים וּפָרוֹת סוֹדָם חוֹסֵף

הַחֲלוֹמות בָּאוּ לָעוֹלָם לְגַלּוֹת אֵרוּעִים

שֶׁהָיוּ בְּחֶלְקָם טוֹבִים וּבְחֶלְקָם רָעִים

בָּרוּך הַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים

מְצִיאוּת וַחֲלוֹמוֹת שֶעָלוּ עַל כֹּל  דִּמְיוֹן

אֶלָּא שֶׁבָּא הַצַּדִיק יוֹסֵף וּמָצָא  פִּתָרוֹן

לְאַחַר שֶׁנִּמְכַּר וְגָם נֶאֱסַר וְעָלָה לִגְדֻּלָּה

הַחֲלוֹמוֹת נִתְגַשְמוּ וְיוֹסֵף קָצַר תְהִלָּה

זֶה הָיָה בְּמַחֲשָבָה תְחִלָּה

החלומות ופתרונם

מתברר כי החלומות בפרשת מקץ שפרעה חלם, מתקשרות עם חלומות יוסף אשר סיפר אותם לאחיו והביאוהו את המקום בו נמצא בשלב זה של הפרשה. כאן כמו אצל יוסף פרעה חולם שני חלומות. תחילה על שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר ולעומתן שבע פרות רעות מראה ודקות בשר כאשר אלה ואלה עולות מן היאור . היאור בעיני המצרים הוא נהר קדוש  יחיד ומיוחד לעומת יתר הנהרות בארצות האחרות.  רש"י אף מגדיר אותו כך: כל שאר הנהרות , אינן קרויים "יאורים" חוץ מהנילוס , מפני שכל הארץ עשויין יאורים יאורים בידי אדם ונילוס עולה בתוכם ומשקה אותם לפי שאין גשמים יורדים במצרים תדיר כשאר הארצות . הַתֵּאוּר ששבע הפרות דקות הבשר (שהן רעבות) אוכלות את שבע הפרות בריאות הבשר. זה מזכיר לנו את שני חלומותיו של יוסף ואולי גם שני החלומות של השרים שהיו אתו בבית הסהר בכל המקרים יש דמיון בין שני החלומות בעיקרון דומים עם שׁוֹנִי בפרטים. על פרעה מסופר כי חלם את החלום הראשון וחזר לישון ושוב חלם חלום דומה לחלום הראשון, אלא הפרטים שונים כאן כבר מדובר בשבע שבולים בריאות וטובות ולעומתן שבע שבולים דקות ושדופות. צריך לציין כבר עתה, שהחלומות כשהם כפולים ודומים בעקרונותיהם, הם מתגשמים ואכן חלומות יוסף עתידים להתגשם ואותו דבר אצל פרעה חלומותיו מתגשמים. מכאן נפוצה דעה שחלום שהוא חזיון לילי, עשוי להתגשם רק אם החלום השני חוזר בצורתו או בצורה שונה במקצת. ומכאן ואילך מתחיל תהליך פתרון חלומות יוסף. שנאמר: אלה תולדות יעקב-יוסף ובין היתר מצוין שם כי יוסף היה רועה…. (הפסוק עושה מהמלה רועה פֹּעַל עם אחיו) אלא שראוי היה שהפסוק יסתים בכך. (שַפֹּעַל רועה ישמש כתואר שם) כי התואר רועה איננו רק מקצוע של רעית הצאן, הוא תואר  של מנהיג. הרי על משה נאמר רועה צאן חותנו יתרו ולמעשה הוא התגלה כרועה של הָאֻמָּה העברית בהתהוותה. זה כבר מצביע על עתיד יוסף כמנהיג. אפילו מנהיג במעמד משנה לפרעה מלך מצרים על זה נאמר: החלומות ופתרונם .

פרעה שם את יוסף משה משנה לו

האם אמנם פרעה שם את יוסף משנה לו רק מפני שפתר את שני חלומותיו של פרעה , או שזה מתרחש כדי להגשים חלומות יוסף על הָאֲלֻמּוֹת ועל הַשֶּמֶשׁ, הירח והכוכבים. פרעה כאן איננו אלא סיבה להגשמת חלומות יוסף. נכון כי גם חלומות פרעה התגשמו כפי שפתר אותם יוסף וזה הביא את פרעה להכריז: אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים.(מא/מד) למרות שבשלב זה הפענוח של יוסף לא התרחש עדין, מכאן שכל המהלך הוא מעשה שמים לשים את יוסף מנהיג רם ונעלה שאביו ואמו (לא רחל) ואחד עשר אחיו יבואו אליו וישתחוו לו. ואמנם יוסף נהיה מנהיג  ביעצו לפרעה להבטיח כלכלת מצרים וכך פתח ואמר: יַעֲשֶה פרעה וְיַפְקִד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ וְחִמֵּש אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע(מא/לד). והעיז לרמוז לפרעה שעליו להיות דוגמא לעמו לחיזוק מעמדו כאדון על ארץ מצרים ועל עמה. המפרשים אומרים כי המלים "יעשה פרעה" שבאות לפני "יפקיד פקידים"…נראות, לכאורה, חסרות משמעות, בפועל הן רבות משמעות כי הן אומרות לפרעה לשמש דוגמא לעמו כאומר לו, קודם תַּעֲשֶׂה אתה דהיינו קְשׁוֹט (התקן) עַצְמְךָ תְּחִלָּה, ואחר קְשׁוֹט אֲחֵרִים. ובהמשך מיעץ יוסף לפרעה כך: יפקיד פקידים על הארץ וגו'… התוצאה היתה שפרעה קבל עצת יוסף והפריש חֹמֶשׁ מרכושו בטרם יחייב עמו להפריש חֹמֶשׁ. זה אשר גרם לפרעה להכיר במנהיגות יוסף כשאמר לו: אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּק(במובן מֶשֶׁק) כֹּל עַמִּי,רַק הַכִּסֶּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. (מא'/מ').

תרומת יוסף המשביר למצרים ולפרעה  

יוסף שקבל כינוי "הצדיק" גילה נאמנות לפרעה ועשה למענו, מה שלא עשו למענו בני עמו ועוזריו. יוסף האדיר בחכמתו את פרעה, את העם ואת ארץ מצרים, לכן תחלה לא התיחסו המצרים אליו בבחינת  "עבד כי ימלוך", כי הוא התיחס אליהם כמו שפרעה התיחס אליהן ואף יותר מזה. הדבר קבל ביטוי מוחשי בשבע שנות הרעב. כשיוסף הראה למצרים אכפתיות וחמלה וספק להם מזון למחיה מן המצבור שצבר אמנם נתן להם בתשלום, אלא שהתשלום ניתן לפרעה ולא נטלו יוסף לעצמו. לכן זכה יוסף לעו כינוי ,"יוסף המשביר". עצת יוסף הביאה לפרעה העשירה את פרעה ויוסף כלפי העם נחשב כמיטיב עמם: וַיִּפְתַח יוסף את כל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְבֹּר למִצְרַיִם.(מא נו) אלא לאחר זמן אצטגניני המלך,יועציו, שריו והעם נתגלו ככפויי טובה, כי שכחו את יוסף ואת אשר עשה למען מצרים ולמענם. הם ראו ביוסף עֶבֶד שעלה לגדולה בְּאָמְרַם לפרעה: עֶבֶד שנקנה בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להם: גִּנּוּנֵי מַלְכוּת אני רואה בו. אלא שבסוף קרה לצאצאיו של יוסף וצאצאי אחיו מה שקרה וקורה עם עמנו במשך כל הדורות בגולה, יחס של שנאה ואיבה למרות תרומתם מחכמתם לעם הארץ היושבים בקרבו. נשוב אל עניננו ביוסף במצרים ואל פועלו, רואים כי יוסף פעל כחכמה ומנע רעב בארץ מצרים בעוד יתר העמים סביב, לרבות יושבי ארץ כנען רעבו. אמנם המצרים קנו את מזונם בכסף ובקרקע לא שזה ניתן לפרעה שנאמר: כי מכרו מצרים איש שדהו  כי חזק עליהם הרעב ותהי הארץ לפרעה.(ויגש מז/כ).הם נהיו אריסים (וָסָלִים) של פרעה. ברם העם האשים את יוסף ולא את פרעה במצבו. כי הוא היה אדם זר "עבד" "נחות" שהושלט עליהם וגרם להם להיות אריסים חסרי כל. גם פרעה כל עוד ונהנה מּפָּעֳלוֹ של יוסף רוֹמְמוֹ ושם אותו נאמן ביתו באמרו לו: ועל פיך ישק (מלשון משק) כל עמי רק הכסא אגדל ממך.(מא/מ) אך עתידים לקרוא כי פרעה עצמו או חליפו שכחו את פָּעֳלוֹ ותרומתו של יוסף לכלכת מצרים ולבית פרעה, התכחשו לְאֵחָיו ולצאצאיהם שחיו במצרים ואף שעבדו אותם. את זה שוה עמנו בשבתו בגולה אחרי חרבן בית שני עד ימינו,למרות שהגולים והיו ה"יורדים" תרמו מחכמתם ומידיעותיהם לארץ בה ישבו, זכו הם ליחס של שנאה ואיבה בראותם חכמת עם ישראל ובניו ורדפום כגוף זר.

יוסף מתנכר לאחיו

יעקב שלח את עשרת בניו לִשְׁבּוֹר אֹכֶל במצרים כי גבר הרעב בכנען (כי לדידו יוסף מת) יעקב לא רצה לשלוח את בנימין אחיו של יוסף עם יתר אחיו, מחשש פן יקרהו אסון כפי שקרה ליוסף (שמת לפי גרסת האחים שאמרו אותה לאביהם). בהגיע האחים למצרים ובהתיצבם בפני המשנה למלך מצרים (בפני אחיהם יוסף שלא זיהוהו כיוסף) הוא  זהה אותם כאחיו ואילו הם לא זיהו אותו כאחיהם ונשאלת השאלה איך יתנהג יוסף עם אחיו שביקשו לְהָרְגּוֹ ולבסוף מכרוהו כעבד למדינים. יוסף בקש להוכיחם: ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות .(מב/ז) יוסף אף הרחיק לכת בְאָמְרוֹ להם: מרגלים אתם לראות את עֶרְוַת הארץ באתם (מב/ט) ואחיו מוסיפים חטא על פשע בְאָמְרַם לו כי אח אחד הַקָּטֹן נשאר אצל אביהם יעקב והאחד (יוסף) איננו. לא אמרו לו מה קרה אתו. לכן יוסף תבע מהם לחזור לכנען ולהביא אֶת אחיו הקטן בנימין אתם. הוא אמנם לא רצה להכביד על אביו ולגרום לו צער בשולחו את בנימין אחיו, והוא גם לא רצה להעניש את אחיו,הוא רצה שחלומותיו יתגשמו חלומו הראשון שֶׁסִּפּרוֹ לאחיו: והנה תְּסֻבֶּנָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתּשְׁתַּחֲוֶיןָ לאלֻמתִי (וישב לז/ז) וזה התגשם כי בהכנס אֵחָיו אליו נאמר: וישתחוו לו אפים ארצה.(מב/ו) ולקראת סוף הדרמה כאשר יגלה זהותו לְאֵחָיו הוא יוסיף ויתרברב בפניהם באמרו: ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה.(ויגש מה' ח') בכך בקש  לאמר להם:  "לא רציתם אותי כאח מפונק ובעל מעמד מיוחד, קבלתם אותי כשליט ואתם נתיני". על זה נאמר:

דַּע סוֹף  דָּבָר  הַכֹּל נִשְׁמַע   יְהֵא זֶה רַחַשׁ   לָרַבִים  יִוָּדַע

וּבְכֵן סוּר מְרַע וַעֲשֶׂה טוֹב   וְדַע  עַל רֶעֲךָ רַק טוֹב  חֲשׁוֹב
נָכוֹן שֶׁהַר עַם הַר לֹא נִפְגַּשׁ  אַךְ אָדָם אֶל אָדָם יֵשׁ שֶׁנִגַּשׁ
גָּם הַנִּסְתָּר תָּמִיד מִתְגַּלֶּה   יְהֵא זֶה טוֹב יְהֵא  זֶה נִקְלֶה
הַמְצִיאוּת כֹּל חָלוֹם תְּנַפֵּץ   זֶהוּ מוּסָר הַשְׂכֵּל מִשֶׁל מִקֵּץ
הַהֶמְשֶׁךְ כְּבַר נִכְתַּב  לִפְנֵי שָׁנִים    עַל דְּבָרִים קַיָּמִים וְלֹא מִשְׁתַנִּים

נִכְתַּב עַל דְּרָמָה בְּמָקָאמָה

דְּרָמָה מִן  הַטּוֹבוֹת  בָּהִסְטוֹרְיָה    יַחֲסֵי  אָחִים לֹא  לְפִי  הַתְּאוֹרְיָה

הַחֲלוֹמוֹת  הָיוּ  וְלֹא  בְאַסְפַּמְיָה*   בְּפִתְרוֹנָם  נִתְקַיְמוּ כֹּל  מַעֲשֵׂי יָהּ

יִשְׂרָאֵל עָתִיד לָרֶדֶת עַד הַמְּאַסֵּף   וּבְכַךְ הֻגְשְׁמוּ שְׁנֵי  חֲלוֹמוֹת  יוֹסֵף

וְאָז  יוֹסֵף מוֹכִיחַ  אֵחָיו שְׁחָטְאוּ    כְּנוּעִים וּמְבוּזִים לְאַרְמוֹנוֹ הוּבְאוּ
כִּי נָתַן לָהֵם שִׁיעוּר אֵיך אָב חַשׁ    כְּשֶׁבְּנוֹ בַּשֶּבִי הוּא נִרְעַשׁ עַד נוֹאַשׁ

וְכִי הַדֶּרֶךְ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים מְמֻקָּשָׁה   בְּפֶרֶק מְרַגֵשׁ זֶה מִסְתַיֶמֶת הַפָּרָשָׁה

*(עיר בספרד רחוקה, בהשאלה לא חלומות שוא)