בס"ד

פרשת השבוע עקב (המקאם שִׂגָּה)
כ"ג במנחם אב תשע"ט (24/8/2019)

מאת אברהם הללי עו"ד

שבת שלום קהל קדוש

עֶרֶךְ הַמִּצְווֹת

לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בַּתּוֹרָה אָפִילוּ  לֹא לִשְמָהּ

שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא עוֹסֵק שֶׁלּאֹ לִשְׁמָהּ  בָּא לִשְׁמָהּ

מִכָּאן לַיְּדִיעָה וּלְלִמּוּד הַמִּצְווֹת יֵשׁ עֶרֶךְ מוּסָף

בָּהַתְחָלָה מִסַּקְרָנוּת וּבָהֶמְשֵׁךְ יְהֵא לָהֵן נִכְסַף

אֵין לְהִסְתַיֵּג מְהֵן וְּלִדְחוֹתַן עַל הַסָּף

זֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה עֵקֶב  תִּשְׁמְעוּן הַמִּשְׁפָּטִים

הַכֹּל יָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ לֹא מִדַּעַת  וּבְלִי לְבָטִים

כִּי עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ נוֹהֵג  לְפִי חֹק וּמִשְׁפָּט תָּמִיד

וְיוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלָיְלָה לְלָיְלָה  זֶה מְעִיד

וּבַלְעֲדֵי חֹק לֹא יִשָּׁאֵר בָּעוֹלָם שָׂרִיד

כִּי עֶקֶב תִּשְׁמְעוּן אֶת הַמִּשְׁפָּטִים אָמַר הֲבִינוּ

בְּקַיִּמְכֶם אֶת הַמִּצְווֹת חֲטָאֵיכֶם כַּשֶׁלֶג יַלְבִּינוּ

זֶה הוּא צַו  וְאֵינֶנּוּ סוּג שֶׁל הַבְטָחָה  אוֹ שִׁדּוּל

וּבְהִתעְלמנו מחֹק וְמִּשְׁפּטָ נדמה  לִכְלִי חָלוּל

בְּקַיְמֵנוּ חֹק לֹא נֶחֱטָא ולא נַשִּׂיג גְּבוּל

צואת משה ועצתו לישראל על סף סיום חייו   

בפרשת ואתחנן הִתְוַדָּה משה בפני העם ברמז על כי גורלו נחרץ על ידי אלהים שלא יכנס לארץ כנען עם העם שהנהיג אותו ארבעיםשנה במדבר. הוא יסים חיין בהגיע העם לגבול ירדן ירחו. בדברו כך   רצה משה לאמר לישראל, כי הגזרה שנגזרה עליו נגזה בגלל התנהגות העם ולא רק משום שהכה על הסלע להוציא מים במקום לדבר אליו כפי שנאמר, כי הרי הוא כבר הכה פעם על הסלע כמצות האלהים ויצאו ממנו מים, אלא שכאן רומז שהגורם לגזרה עליו היא תוצאה של התנהגות העם כלפי הקב"ה ששכחו את חסדו וזנחו את מצוות התורה. בסוף פרשת ואתחנן אמר:  ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם.(ואתחנן ז/יא) רצה בכך משה לאמר כי שכרם של צדיקים בקימם "המצוה ואת החקים ואת המשפטים" לעתיד לבוא (לפי דברי רש'י)  כי בשלם ה' גמול לשונאו  בחייו, הוא עושה להאבידו מן העולם הבא, בעוד אוהבו יטול שכרו בעולם הבא. מכאן שב משה ואמר: לעם לדעת: והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אתם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך (ז/יב) ישלם שכרכם לעתיד לבוא. ואמנם משה נראה חושש פו העם אחרי כיבוש הארץ ישכח את התורה, והלא זכות העם על הארץ נקבעה על ידי אלהים בתורה. חשש פן ישראל יִקְנֶה לעצמו את תועבות הגויים שֶׁטִּמְאוּ בהן את הארץ. לפיכך צוה משה ואמר לעם, כי בהכנסם לארץ להתנחל בה דבר ראשון, עליהם לסלק ממנה  האלילות ועבודת זרה גם עובדי אלילים, כי השארתם תשפיע על ישראל לאמץ לעצמם את מנהגיהם ואת אליליהם.כי הרי עבודת האלילים מגרום לאבדן זהות ישראל כעם האלהים. מכאן משמעות עקב תשמעון את המשפטים האלה (ז/יב) שיש להתיחס להתיחס למצוה קלה כחמורה, ברם "עֵקֶב" תשמעון כמשמעות עָקֵב, כאומר לעם שגם מצוות קלות שאין אדם מקפיד ביותר על קיומן בשל רגילותן אשר דש אותם בעקביו (הכונה לדרך אגב) צריך לקימן. בימינו מתיחים למקים מצוות  התורה כ"דתי" ולזה שאיננו מקים מצוות כ"חִילוֹנִי" ולא היא. כי אין לתת למקים מצוות משמעוך של"קֹדֶשׁ" ולמי שאיננו מקים מצוות משמעות של "חֹל", בכך יוצרים הבדל בין דתי כקדוש מאמין ואילו האחר אפיקורס אתיאיסט נטול קדשה חילוני. בכך נוצר חַיִץ בין מקימי מצוות התורה לבין אלה שלא מקימים מצוות. והרי זה וגם זה בעלי אמונה משותפת אחת חזקה , מעצם ישיבתםו בארץ ישראל שניתנה להם על פי התורה. לכן ניתן לסוגם לכאלה שמקימים תרי"ג מצוות  ולכאלה שאינם מקימים כל המצוות בין מדעת ובין שלא מדעת.  כך גם נוהג כל אזרח במדינה, כשם שיש המקפידים לקים את חקי המדינה, ויש כאלה שאינם עושים זאת. כל שצריך לקרב זה אל זה . כי רק בקיום חוק ומשפט עמנו יתקים לנצח בארצו לפחות בזכות קיום מצות ישוב הארץ שזו מצוה מן התורה . 

קיום המצוות  למעו יִרְבּוּ יָמֵינוּ וְנַאֲרִיךְ יָמִים .

משה חוזר ומשנן לעם את דברי התורה לאמור: ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מְצַוְּךָ היום למען תֶּחֶזְקוּ ובאתם וִירִשְׁתֶּם את הארץ אשר אתם עברים שמה לְרִשְׁתָּהּ .(יא/ח) מן הדברים האלה עולה שיש  קשר בין השמירה על החוק והמשפט וקיום המצוות לאריכות ימים.שנאמר: למען תַּאֲרִיכוּ יָמִים על האדמה אשר נשבע ה' לאבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם ולזרעם ארץ זבת חלב ודבש. (יא/ט) . זו גם משמעות פרשת "ואהבת את ה' אלהיך" אמנם יש כאן חזרה על קריאת שמע ופרשת ואהבת את ה' אלהיך, שכבר דברנו עליהם בשבוע שעבר זאת לדעת כי לא בכדי יש קושי רב לַגֵּר המבקש להתגייר ולהיות אחד מעם ישראל , הוא חיב לעשות זאת "מאהבה" ולא כדי להפיק תועלת מהגיור. לכן זה מחייב לאת המבקש להתגייר ללמוד כל הָחֻקִּים והמשפטים  שנתנו לו בחורב במעמד הר סיני. מכאן שחובה על כל אדם לדעת את התורה הנותנת לישראל את הזכות על הארץ הזאת. קימת גם חובה על כל אדם ללמד את צאצאיו את התורה דהיינו לחנך אותם לעבוד את האלהים באהבה אף על פי שכתוב גם ביראה –כלומר תוך יראת כבוד כלפי ההורים וכלפי המלמדים. ירושת הארץ מותנית בנאמר: ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מְצַוְּךָ היום למען תֶּחֶזְקוּ ובאתם וִירִשְׁתֶּם את הארץ אשר אתם עברים שמה לְרִשְׁתָּהּ .(יא/ח)  לא בכדי חוזרת הפרשה.  ללמדנו מה רבה החשיבות של אחדות האמונה.

חובת קיום עשרת הדברות בכל אתר ואתר 

קראנו כבר עשרת הדברות כשניתנו במדבר במעמד הר סיני בפרשת יתרו והנה משה בפרשת ואתחנו חוזר ומביא אותן שוב .  נשאלת השאלה אם קיום עשרת הדברות קשור בישיבה בארץ כנען או  שקיומן חיב להיות בכל מקום שם ימצאו בני עמנו ישראל . לכן מה הקשר של עשרת הדברות לארץ?, התשובה היא שעשרת הדברות מתיחסות לאדם ולמעשיו ולא קשור למקום מושבו. לכן חז"ל אמרו כי עשרת הדברות ותורה ניתנו במדבר כדי שלא לתת פתחון פה לעמים אחרים , לטעון כי אילו הוצעה להם היו מקבלים אותה. אלא מה התורה ניתנה במדבר בשטח הפקר , כדי למנוע טענות אלה על ידי עמי המדבר. כי הרי התורה ועשרת הדברות ניתנו לאדם ויכול לקבלם או לא לקבלם . מכאן שאין להתנות קיום עשרת הדברות בישיבה בארץ. על כל אדם מעם ישראל לקים את כל עשרת הדברות בכל מקום שם הוא ימצא בין אם ימצא מרצון ובין מאונס. עשרת הדברות הם צוויים אוניברסאליים, שכל אדם עלי אדמות יכול לקבלם ואם ירצה יכול לקימם במקום מושבו. חמשת הדברים הראשונים קשורים לאמונה ולכבוד אב ואם וחמשת הדברים מן השישית עד העשירית נוגעות להתנהגות האדם וליושרו ולהגינותו ולצניעותו, דברים שכל בן אנוש מחויב בקיומם, הם אינם כמצוות התורה שהם יחודיים לעם ישראל, מכאן משה חוזר ומדבר עם עם ישראל כֻּלּוֹ לצוותם על קיום מצוות התורה בארץ שקבלו על עצמם לקימן במעמד הר סיני כולל הישיבה בארץ, ועבודת האדמה, והַשְׁמִטָּה, וְהַבִּכּוּרִים והמעשרות ועבודת כהנים במקדש כל מצוות אלו קשורות לארץ ולאדמה ולצומח בה. מכאן חשיבות הנחלות לכל שבט ושבט להוציא שבט לוי שאין לו נחלה  וחובת יתר השבטים לתת לשבט לוי ערים . זה מביא אותנו לשאלת הקנין של הקרקע, והבאת הבכורים לבית המקדש. כל אלה מצוות הקשורות לישיבת ישראל בארצו ולא כשהוא יושב בנכר באונס או ברצון. לא בכדי ניתן לומר כי : ישראל היושב מרצון בנכר נחשב כמתנכר לעמו ולארצו ולנחלתו. בפרשה שלנו ישראל עומד מול קיום מצות ישוב הארץ. ובכדי שתהיה הארץ שלו ונחלתו ועליו לכבוש אותה מהכנענים, כיון שכל יציאת מצריים לא נועדה אלא לרשת את הארץ, אשר הבטיח אלהים לתתה לאבותינו ולנו. משקבלנו את הארץ וכבשנוה מידי הכנענים והפלשתים  אל ירום לבנו ולרבוץ על זרי דפנה כפי שנכתב.  

אַל יָרוּם  לְבָבֶנוּ וְנִתְרַבְרֵב    גָּם אִם בַחָלָל יְרֶחֶנוּ  מְכַכֵּב

צָרִיךְ הֵיטֵב לְהִכּוֹן לָאוֹרֵב    שֶׁעַל הַשְׁמָדָתֶנוּ הוֹא חוֹשֵׁב

נָכוֹן שֶׁצָּעַדְנוּ מִפַּח אל פַּחַת  וְהָעָם כַּיּוֹם אֵינוֹ רוֹוֶה נַחַת

  הֲרֵי הָיְתָה הָאֻמָּה קוֹדַחַת   וּמֵאֲפֶלָה צָצָה שֶׁמֶשׁ וזוֹרַחַת

עַל זֶה   הַמָּשָׁל נִמְשַׁל    כִּי הַכֹּל תָלוּי בַּמַּזָּל

אָפִלּוּ  סֶפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּהֵכָל

רָצוּי לְעִתִּים  לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ מַזָּל וְהוּא זָמִין

נְקַבֵּל אֲשֶׁר נִגְזַר וְלֹא נָלִין

יוֹם יָבוֹא וְנַגְשִׁים חָלוֹם   וּבָאָרֶץ עוֹד יֵהֵא שָׁלוֹם

זוֹ לא אַשְׁלָיָה בֹא יָבוֹא הָלוֹם

וְשׁוּב  נָשׁוּב לִבְרֵאשֵׁית   כְּשֶׁעוֹלָם נִבְרָא לְתָכְלִית

לְבַּל נָהַרְסֶנּוּ בְּמַעֲשֶׂינוּ בְּמֵזִיד

וְכֹל צַר הַקַּם עָלֵינוּ ה' יַכְרִית