בס"ד

פרשת השבוע תולדות (המקאם מאהור)
ב' בכסלו תשע"ט   (10/11/2018

מאת אברהם הללי עו"ד

שבת שלום קהל קדוש

בִּנְזִיד עֲדָשִׁים

בִּשׁנֵי בָּנִים וּשְׁנֵי לְאֻמִּים  מְסֻפַּר כָּאן

זֶה בּזֶה לֹא הִתְחַשְבוּ גָּם לֹא גִּלּוּ עִנְיָן

הַצָּעִיר  בָּחַר בַּיְּשִׁיבָה כּאוֹתוֹ מַתְמִיד

וְהַבְּכוֹר בַּז לִבְכוֹרָתוֹ וּמְכָרָהּ לוֹ בִּנְזִיד

וְזֶה אֲשֶׁר בֵּין הָאָחִים הִפְרִיד

וְהֲלֹא כֻּלָּנוּ יָצָאנוּ מִבֶּטֶן  אַחַת לָעוֹלָם

אָחִים בְּרַם זָרִים זֶה לָזֶה כּסְוֹד נֶעֱלָם  

עוֹד בְּבֶטֶן אֵם הִתְרוֹצְצוּ וְאַח אָחִיו דָּחַק

וּזֶה קָרָה אָז גָם בֵּין יִשְׁמַעֵאל וְיִצְחָק

וּמְאָז הָעַמִּים זֶה בּזֶה נֶאֱבַק

רַק בְּחָזוֹן הַנְבִיאִים נִרְאָה אוֹר בָּאֹפֶק

זֶה נִלְחַם בּזֶה וְאֵין  אַח אָחִיו מְחַבֵּק

וְלֹא נֵדַע מִי הֶאָשֶׁם וְאֶת מִי לְהַאֲשִׁים

אֶת הֶחָכָם אֶת הַתּמִים הַיּוֹשֵׁב אָהֳלִים

אוֹ זֶה שֶׁמָכַר בִּנְזִיד עֲדָשִׁים

לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים*     * בראשית מ/ח

מעמד יצחק בין שלושת האבות

למרות שהפרשה מתחילה בפסוק: ואלה תולדות יצחק בן אברהם (כה/יט). עוברת הפרשה לספר על רבקה אשתו שהיתה כמו שרה , אלא שכאן נאמר מיד: ויעתר לו ה' (ליצחק שעתר לה') ותהר רבקה אשתו.(כה/כא)  ומיד עובר הכתוב לדבר בתאומים שהיו בבטנה של רבקה אשר התרוצצו (התקוטטו) להם שם, באופן שלא היה נוח לרבקה וכאשה שעתידה להיות האם השניה לישראל, פנתה אל הקב"ה ושאלה אותו : למה זה אנכי? (סובלת) והקב"ה אומר לה : שני גיים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר.(כה/כג) כל זה בא לאמר,  כי הדגש הוא דוקא על יעקב ופחות על עשו ולא כל שכן שאין זה נראה כמסופר על תולדות יצחק. כבר כאן נקבע כי שנים עשר בני יעקב עתידים להיות בני ישראל, ישארו מעטים אך נבחרים. ועשיו המתואר כאדמוני הוה מסמל דם (בלשון רבותינו שופך דם) לא ישוה בִּגְדֻלָּה כלשון רש"י כשזה קם –זה נופל. הם יְיַצְגּוּ שני לאמים שתי מלכויות , מכך נרמז שלאום אחד יהיה  מלכות רשעה ולאום אחר יהיה תם וישר. נשוב לראשית דברינו לאמור כי תולדות יצחק, אינם אלא אזכור בלבד וכל היתר מתרכז דווקא ביעקב ומעט בעשו. זה גם מקבל ביטוי בכך שעל אברהם  מסופר בשלוש פרשות ועל יעקב בשבע פרשות ואילו על יצחק בפחות מפרשה אחת כי רוב הפרשה מסופר על רבקה יעקב ועשו. הפרשה הזאת כבר מרמזת על תחילת התהוות ישראל מבניו של יעקב שיכונו שבטים ומשבטים לעם. מכאן שמעמדו של יצחק מתוך שלושת האבות היה קטן, למרות שהפרשה תולדות פותחת ב-ואלה תולדות יצחק  בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. והלוא קראנו פרשה המספרת על לידת יצחק ועל קנאות שרה לו מפני ישמעאל וכל אשר קרה בהמשך. כאן הפרשה מחדשת מעט מאד על חיי יצחק.  מכאן שמקומו של יצחק אבינו בעולם תולדות ישראל הוא כדמות מעבר, הוי אומר יצחק הוא בן אברהם ואבי יעקב, וכל עִקָּרָה של הפרשה הוא ביעקב שהוא הדמות המרכזית. ניתן גם לומר כי יעקב אף תופס מקום מרכזי רב משל אברהם בהיקפו כמובן לא בחשיבותו, כאן יעקב נהיה לבחיר אבות ישראל על ידי הקב"ה.  

אישיות יעקב אבינו – אבי הָאֻמָּה

מבלי להפחית כהוא זה ממעמדו של אברהם אבינו אף לא מיצחק אבינו, יעקב זכה להיות נבחר כאבי הָאֻמָּה הישראלית, לשם כך נתוסף על השם יעקב, על ידי הגבורה השם ישראל, כדי ששנים עשר בניו יהיו לראשי שנים עשר שבטים שצאצאיהם הם הָאֻמָּה הַיִּשְרָאֶלִית  לדורותיה.  ניתן לאמר כי אברהם אבינו הוא אבי דת משה וישראל שכונתה במרוצת מאות השנים "היהדות" ואילו יעקב אבינו אבי "העם היהודי" ודמותו האישית של יעקב אבינו היא הדמות האנושית ביותר בין האבות.  דמותו של יעקב כפי שמתוארת בהמשך מלאה סבל אנושי , יסורים קנאה ותחרות והערמה עליו (בענין נשותיו רחל ולאה) שדרכו היתה מלאה רדיפה והתנכלות פחדים, וסיכון ומאבקים, אבלות ושכול, כשלונות ונצחונות, חיים מלאי תהפוכות אך בעלי משמעות רבה לצאצאיו עם בני ישראל. זה משליך לא מעט על עם ישראל העתיד לצמוח ממנו. נוכח כל אלה ניתן לומר כי אישיותו של יעקב מפותלת , מסובכת אמנם נאמר עליו איש תם יושב אהלים(כה/כז) , אבל הוא ניכר גם בְּעָרְמָתוֹ , היא תּוֹשִׁיָתוֹ , ואפשר לכנות זאת גם חכמתו, כי תחילה הערים על אחיו עשו ואחר כך עשה זאת עם לבן אך כאן עשה זאת בהגיבו על עָרְמַת לָבָן כלפיו – יעקב לא נשאר חיב.

גם בלחימה שלו נתגלה כבעל תושיה מצליח, אמנם לא ברור היכן ומתי נלחם מלחמה של ממש , אלא שהתורה מציינת דבר מלחמה זו בפרוש : אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי (מח/כב). סבלו של יעקב היה רב כאשר לעת זקנתו התיצב בפני פרעה שם אמר שני חייו כ"מעט ורעים" (מז/ט) זאת בהשואה לחיי אבותיו  אף אחת ממה שזכה בסופו של דבר בהם לא באו לו בדרך ישרה: הבכורה, הברכה, האשה, וְהָעֹשֶׁר.  אלא שהצידוק לכך כפי שעולה מן המקורות , כיון שחש כי הוא נגזל: החל עוד בבטן אמו דוחק את אחיו  עשו שיוצא לאויר העולם ראשון ובכך נהיה הבכור ויעקב נראה כי נגזלה ממנו הבכורה בכוחו של עשו וכך גם אבד את הברכה של הבכור בא יעקב ונטל שלא כאח אל אחיו את הבכורה ואחר כך גם את הברכה. כיון שיעקב ראה את עצמו בכור, הוא ראה עצמו גם זכאי לקבל ברכת הבכורה מאביו יצחק, והו אעשה זאת בסיוע אמו . קבל את הברכה ובכך שבר את לב אחיו .  ובהמשך אנו רואים כי לבן דודו של יעקב הערים עליו תחילה בנותנו לו את לאה במקום רחל, קם יעקב ושקל ללבן באותו משקל הערים עליו בסיוע בנותיו של לבן הן נשות יעקב . וגם בעֹשׁר הערים לבן על יעקב בצאן ולכן גם יעקב נהג בלבן באותה ערמה והעשיר.  

הנדידה בעקבות הרעב בארץ

אצל שלושת האבות אברהם יצחק ויעקב , מסופר על רעב בארץ,  אשר גרם להם לנדוד ממקום מושבם אל מקום אחר שם ניתן להשיג מזון ולא שורר רעב. באברהם מסופר כך:   ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם  כי כבד הרעב בארץ.(לך לך לו/י)  כאן מתרחש את אשר חשש ממנו אברהם פן יקחו ממנו את שרה אשתו,  כי אשה יפת מראה היתה שרה. הוא נהג בתחכום בהציג את שרה אשתו כאחותו כדי שלא יהרגו אותו ואותה יחיו ויקחו אותה . אנו רואים שדבר דומה קורה אצל  יצחק שנאמר: ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון  אשר היה בימי אברהם (כו/א) הפעם אלהים הזהיר את יצחק : אל תרד מצרימה.(כו/ב)  רצה הכתוב לומר לנו כי הירידה מן הארץ היא "ירידה" נפשית  אולי גם לא מוסרית לכן עזיבת הארץ להגר ממנה לארץ אחרת נקראת בתורה "ירידה" במשמעותה השלילית . לא כך ביצחק, ה' הזהירו: אל תרד מצרימה(כו/ב) קם והלך במקום למצרים אל אבימלך מלך ארץ פלשתים שהיא חלק בלתי נפרד מן הארץ לכן גם נאמר "הלך" ולא "ירד" : וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה (כו/א) אלא שגם בגרר מתרחש הדבר נלקחה רבקה על ידי אבימלך . ודבר זה חוזר גם אצל יעקב.  יש רעב בארץ כמו בארצות השכנות, ואז אומר יעקב לבניו: רדו שמה (למצרים) ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות(מקץ מב/ב) שגרם בסופו של דבר לירידת יעקב ובנין למצרים. תחילה חיו ברוחה , ובהמשך השתעבדו למצרים. למדים מזה שהירידה מן הארץ לארצות נכר ראשיתה מתוקה וסופה מר. זה קרה לאברהם וזה עתיד  לקרות ליעקב ובניו שירדו למצרים. תחילה ישבו ברוחה וסימו כעבדים. לעומת זאת כי השיבה לארץ מקראת "עליה" זאת מהפסוק : ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה. (לך לך יג/א).

הפרת בריתות זה  לחם חֻקָּם

ראינו גם כי כל ברית שנכרתה עם הפלשתים ועם ראשיהם הופרה . בהפרת ברית התנסו אברהם ויצחק עם אבימלך מלך גרר והתנכלות תושבי גרר לאברהם וליצחק (בארץ הפלשתים). כשם שֶׁנִּכְוָה אברהם על ידי אבימלך, שלקח את שרה כך נכוה יצחק מאבימלך שלקח ממנו  את רבקה. גם כאן נאלץ יצחק לאמר לאנשי אבימלך כי רבקה היא אחותו, אלא משנודע לאבימלך כי רבקה אשתו של יצחק ולא אחותו, נזכר במה שקרה לו כשלקח את שרה ומהר לפעול: ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת.(כו/יא) . אלא בכל הנוגע לבריתות אבימלך ואנשיו הפרו אותם. אבימלך כורת ברית עם יצחק, שלא להפריע לו בהשתקעו בגרר ואף אפשר לו להתעשר מאד, אלא שהפלשתים כמו הפלשתינים לא קימו את הברית, (רגיעה עם טילים). והתנכלו לו ולאנשיו. תמהים לדעת מי אלה תושבי גרר? הפלשתים ברצועת החוף  המקבילה במידת מה לרצועת עזה דהיום. אין כל ספק שאלה אינם הפלשתינים דהיום. הפלשתינים דהיום הם תושבי המדבר הבדווים (אִל עָרָב) שפלשו אליה בהתפשטות האיסלאם שהופיע מאות שנים אחרי הנצרות ששם  מנהיגו למטרה לְאַסְלֵם כל תושבי אגן הים התיכון בכוח . מכל האמור ניתן לאמר כי

לֵידַת  יִשְׂרָאֵל תּוֹךְ מַאֲבָק לֹא הָיָה לַשַּׁוְא

וְהַמַּאֲבַק כְּשֶׁיַעֲקֹב אָחַז בַּעֲקֵב אָחִיו עֵשָׂו

הָיוֹּ בְּשִלְיָה  אַחַת לְאֵם אַחַת וּלְאָב  אֶחַד

אַךְ עַל בְּנֵי יַעֲקֹב נִגְזַר לִהְיוֹת עָם  מְבוֹדָד

כֹּל אֶחַד מְהַשְׁנָיִם  הָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ בְּנִפְרַד

וּרְאוּ  זֶה פֶּלֶא שֶׁיַעֲקֹב חַי עַל  חַרְבּוֹ לָעָד

יַעַן כִּי עֵשָׂו רָאָה כִי  אָחִיו יַעֲקֹב בֹּו בָּגַד

בְּלָקְחוֹ הַבְּכוֹרָה בִּנְזִיד עֲדָשִׁים בָּהּ  חָמַד

מְאָז הָאֵיבָה בֵּין הָאָחִים קַיֶּמֶת  וּמְעִיקָה

בְּרֹב שִׂנְאָה וּנְקָמָה שטוֹבָה לָהֶן הַשְׁתִּיקָה

עַד אֲשֶר יָבֹּא הַיּוֹם וְיַשְׁמִיעַ הַנָּבִיא  קוֹלוֹ

אֲשֶׁר אָמַר יִשְׁכֹן זֶאֶב עִם כֵּבֶשׂ וְשָׁלוֹם בְּחֵילוֹ