משמעות החלום אצל האדם החולם

הגמרא עסקה במשמעות החלום, כי הרי בשתי הפרשות וישב ומקץ החלומות נותנים משמעות למציאות שמתורגמת מן החלומות. ההסבר לדבר שגורם לאדם לחלום מעסיק את טובי חכמינו. והמדרש עוסק בכך ואומר: "החלום הוא דבר שהאדם הרהר בו ביום, הוא מְרֻאְיָן אותו לו בחלומו. כי שר המשקים חולם חלום על שתיה לפרעה שנאמר : וכוס פרעה בידי .(וישב מ/יא)  ואילו שר האופים חולם על מאכל שנאמר: ובסל כל מאכל פרעה (וישב מ/יז) ויעקב שכל ימיו מהרהר בקב"ה חלם בסולם שראשו בשמים והרהר תמיד בשאלה "אם יהיה אלהים עמדי" (ויצא כח/כ) גם פרעה שהיאור מקור קיומה של מצרים, שבלעדיו, מצרים אלא ארץ מדבר וכי הארץ הפוריה הנושבת היא לאורך היאור, כי כאשר עולה על גדותיו פעמים בשנה, משקה את האדמה הסמוכה לו שהיא לא יותר מ גדותיו הידועות כ"עמק הנילוס", ומה חולם פרעה : והנה עֹמֵד על היאור (מא/א) . תפיסה זו של חלום במה שהרהר האדם בהיותו ער, היא בניגוד לתפיסה, המסתורית הבלתי נתפסת, שהיתה רווחת בעולם, לפיה מתגלים לאדם בחלומו דברים שלא הגה בהם בהיותו ער, שבאים לו מעולם אחר.. מובא מדרש שבא להבהיר כי החלום בא מתוך האדם עצמו ולא מעולם אחר. המדרש בו מדובר , מביא ראיה לעמדתו זו:  אמר לו שבור-מלכה לשמואל : אמרתם חכמים גדולים אתם , אמור לי מה אראה בחלומי? אמר לו: תראה שבאו רומיים והוליכוך בשביה, והעמידוך לטחון גרעיני תמרים בריחיים של זהב. הִרְהֵר בזה כל היום ובלילה ראה. ועוד אמר לו קיסר לר' יהושע בן חנניה; אמרתם חכמים גדולים אתם , אמרו לי מה אראה בחלומי ? אמר לו: תהא שיבואו פרסיים אלה היו אויבי הקיסר,  ויעבידוך, וירעו בך שקצים במקל של זהב, הירהר בכל כל היום –ובלילה ראה (ברכות נו)  לכן על האדם להרהר בהיותו עֵר רק במעשים טובים, כי אז הוא יחלום חלומות כעושה מעשים טובים.

ויחזק הרעב בארץ

הסיבה לירידה מן הארץ מתברר כי סבה עתיקת יומין. הסבה היא הרצון למצוא מזון זמין וזול שבגינו יורדים מן הארץ. בפרשה מדובר ברעב ששרר בכל הארצות וגם בארץ מצרים. אלא כפי שלמדנו לדעת יוסף ראה את הנולד ויעץ לפרעה לצבור בר לשנות הרעב שיהיו. זאת עשה לאחר שפענח יוסף חלומות פרעה. אלא שהשמועה על מציאת מזון במצרים מגיעה לאזנו של יעקב כי למרות הרעב בכל הארצות כולל במצרים בכל זאת נאמר: וירא יעקב כי יש שבר במצרים (מב/א) והשאלה מהיכן ראה? הלא הוא רק שמע שנאמר: הנה שמעתי וגו', אלא שיעקב ראה באספקלריה-במראה כלומר בָּחָזוֹן, שיש סיכוי שבמצרים מוכרים עֲבוּר בארמית שזה תבואה בעברית. (אגב בדבורנו יום יום אם משתמשים במלה עבור במקום "בשביל זה" וזאת טעות לשונית)  אפשר לומר בעבור זה = בשביל זה , שנאמר "בעבור זה" עשה ה' לי במצרים.  ולא עבור זה. נשוב לעניננו. נשאלת השאלה איך ראה יעקב  שניתן לשבור שבר במצרים ששם יש תבואה כלומר בר. כפי שאמרנו הוא זאת בחזונו שיש סיכוי שבמצרים ימצא בר. לכן האיץ בבניו לאמור :   "למה תתראו" (מב/א) כאילו אצלכם לא חסר מזון. צריך לתת לעם לחשוב כי גם אתם נמצאים באותו מצב. שלא יאמר לכם יש תתהלכו שבעים ועם הארץ צאצאי ישמעאל וצאצאי עשו יהיו רעבים. ויסתכלו עליהם ויתמהו, ויתקנאו בהם, קם ואמר להם: "רדו" שמה (למצרים) ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות. (מב/ב) ,מכאן ואילך מתחילה דרמה נדירה , שתמשך עד סוף ספר בראשית.     

אַל תֹאמַר זֶה גוֹרָלִי וְתַשְׁלִים עִמּוֹ   אֱמוֹר יָכוֹל אֲנִי אֶת גּוֹרָלִי לְקוֹמְמוֹ
אַל תַּשְפִּיל עַצְמְךָ וְתַשְׁלִיט עֲלֶיךָ זָר    כִּי מָהֵר תִּמְצָא אֶת עַצְמְךָ גּוֹלֶה בַּנֶּכַר
כִּי גּוֹרָלוֹ שֶׁל אָדָם הוא נָתון בְּיָדוֹ      וְכִי בִּגְדֻּלָּתוֹ מְחֻזַּר וּבְשִפְלוּתוֹ לְבָדּוֹ
וְיֵשׁ אֶחַד מַשְׁפִּילוֹ  וְאָחֵר מְעוֹדְדוֹ יוֹם אֶחַד הַכֹּל  אִתּוֹ וְיוֹם אָחֵר נֶגְדּוֹ
 כִּי בּעוֹלָמֶנוּ עַל הָאָדָם לִהְיוֹת יָשָׁר    סָטָה אוֹ כָּשַׁל הָעוֹלָם כְלַפָּיו יִתְאַכְזַר
 כִּי אָז  לַשָּׁוְא תְּחַפֵּשׂ  חָבֶר לַכְּאֶב וְצָדַק  הַמַמְשִׁיל שֶאָדָם לְאָדָם זְאֶב
 וְלֹא כֹּל הַחוֹלֵם הוּא  צָפְנַת פַּעְנֵחַ נָכוֹן נֶאֱמַר אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ
זֶה הַמְּעַט שֶׁכֹּל אֶחַד אוֹסֵף     בַּדֶּרֶךְ לְהַגְשִׁים חָלוֹם כְּיוֹסֶף